הייתה דמוקרטיה ואיננה -
קריסת לבנון הדמוקרטית

שאול מנשה 

  המדינה הדמוקרטית היחידה בעולם הערבי.
פני המזרח במערב ופני המערב במזרח.
שוויץ של המזרח התיכון בתחומי התיירות והבנקאות.
כך תוארה לבנון עד שהחל ב-1970 עידן המעורבות של אש"ף ולאחר מכן סוריה ואיראן.
לבנון הוכרזה מדינה עצמאית בשנת 1943, שנתיים לפני שסוריה השיגה את עצמאותה. המדינה נהנתה מרגיעה, דו קיום בין עדתי, חופש ושגשוג כלכלי בגלל הגורמים האלה:
ראשי העדות הדתיות והאתניות, חמש עשרה במספר, מצאו נוסחה של דו קיום והבנה ביניהם על ידי קביעת מפתח לחלוקת השלטון בין העדות לפי גודלן. המפתח נקבע על סמך מפקד אוכלוסין שהתקיים לאחר קבלת העצמאות. בגלל השמירה על האיזון העדתי, כונתה לבנון: "הישות המיוחדת".
בבית הנבחרים נקבעה חלוקה כללית על בסיס של חמישים נציגים לנוצרים וארבעים ותשעה לשאר העדות. לפיכך הובטח רוב זעום לנוצרים.
נקבע גם שהנשיא, הרמטכ"ל ושר החוץ ייבחרו מקרב הנוצרים, והתיקים הנותרים בממשלה יחולקו בין שאר העדות. ראש הממשלה יהיה סוני, ראש בית הנבחרים שיעי ושר ההגנה דרוזי.
העיתונות הייתה חופשית לחלוטין. כ-300 עיתונים וכתבי עת יצאו לאור בלבנון עד כניסת צבא סוריה למדינה בשנת 1976. זרמים פוליטיים וגולים מכל מדינות ערב מצאו בלבנון מקלט, ובכלי התקשורת שלה-במה חופשית להבעת דעותיהם.
לבנון, כמו ישראל, נעדרת אוצרות טבע, אך היא הפכה למוקד משיכה פיננסי ותיירותי לאילי ההון ממדינות ערב בגלל עסקי הבנקאות האמינים ונופיה הקסומים.

תחילת ההתדרדרות
לאחר אירועי ספטמבר השחור בירדן בשנת 1970 גורשו רוב חברי ארגון אש"ף ובראשם יאסר ערפאת ללבנון. הם מצאו מקלט בערי השדה ובמחנות הפליטים הפזורים ברחבי המדינה כמו נהר אל בריד, מיה מיה, עין חלוה, ראשדיה, בורג' אל ברג'נה, תל אל זעתר, ג'יסר אל באשה וסברה ושתילה במערב ביירות. העברת המנהיגות הפלסטינית מירדן ללבנון הייתה בעלת משמעות חמורה לעצמאותה ולקיומה של לבנון. בראשית שנות השבעים החל תהליך של הקמת מדינה בתוך מדינה, תהליך שהוביל למלחמת אזרחים בין אש"ף לנוצרים. ידם של הנוצרים הייתה על התחתונה והם נאלצו לבקש את הגנת הצבא הסורי. הוא נכנס ללבנון בשנת 1976 והתערב בקרבות לטובת הנוצרים. תותחי סוריה הפגיזו את מחנות הפליטים תל אל זעתר וג'יסר אל באשה במזרח ביירות, רוקנו אותם מתושביהם וגרמו לחמשת אלפים הרוגים לפי אומדנו של ערפאת.
הסורים פעלו גם נגד הפלסטינים בצפון באזור עקאר והפעילו שם את הפלג הפורש מאש"ף, "פתח המהפכה" בהנהגת אבו מוסא.
מלחמת האזרחים נמשכה 14 שנים ודרדרה את מצבה הכלכלי, החברתי והפוליטי של לבנון, אם כי מעורבותם של הסורים הקלה במקצת על הנוצרים, אך בסך הכול מעורבות זו שינתה את המצב לרעה בגלל כמה גורמים.

1. מאפייני הדמוקרטיה במדינה ירדו לטמיון. שלטונות סוריה סגרו והבריחו את העיתונות החופשית, והיא הפכה לעיתונות גולה היוצאת לאור בבירות אירופה. מודיעין הצבא הסורי "אלמוחבראת" קבע כללים חדשים להתנהלות השלטון והנהיג למשל את עקרון "השליש המבטל" בבית הנבחרים. משמע: מיעוט של שליש מתומכי סוריה יכול לבטל את החלטות הרוב. הסורים הפקידו על מוסד הנשיאות סוכנים שלהם כמו אמיל לחוד ורצחו שני נשיאים שסירבו לשרת את האינטרס הסורי. ה"מוחבראת" המשיכה לרצוח אישים לבנוניים שהתנגדו לכיבוש הסורי.
2. מאות אלפי פועלים סורים, לפי הערכה לבנונית 800,000, מצאו בלבנון מרחב מחיה, דבר שפגע בדורשי העבודה הלבנונים והגביר את האבטלה בקרבם.
3. סוריה הפכה את לבנון לחזית פעולה צבאית נגד ישראל ובו בזמן שמרה על רגיעה מוחלטת ברמת הגולן כדי להגן על עצמה מפני תגובה ישראלית. נוסף על הגורמים האלה, הקשורים למעורבות הסורית, הופר האיזון הדמוגראפי לטובת המוסלמים בכלל והשיעים בפרט בגלל הגירת הנוצרים וריבוי הילודה בקרב המוסלמים.
הלבנונים המתנגדים לסוריה והחפצים בעצמאות ארצם, מבטאים את כאבם במאמרים, בנאומים ובהצהרות והנה דוגמה מיני רבות:
כותב אליאס דירי בעיתון אלנהאר ב-28.6.2008
" לבנון שהוקסמו ממנה הלבנונים, הערבים והעולם כולו אבדה ולא תשוב.
פיסת האדמה הזאת הייתה מתנת אלוהים לעמי האזור. המשוררים שרו ליופייה של לבנון, לחופש, לדמוקרטיה, לרגיעה ולביטחון.
כל אלה ירדו לטמיון. לא עוד לבנון גורם משיכה לתיירים, למשכילים, לאמנים, למשוררים ולנרדפים המחפשים מקלט. הכול הצטמק ונעלם לשאול ואבדון. ומה שנשאר הוא-הדיכוי, האלימות, הרצח, הבריונות ושפיכות הדמים.
"דברים שמביישים אפילו את חלאת האדם."

תחזית
לא נראה סיכוי באופק הקרוב שלבנון תחזור לקדמותה ותהיה שוב מדינה דמוקרטית, חופשית ומשגשגת מבחינה כלכלית. מאורעות הדמים שהתרחשו בחודש מאי 2008 מעידים על הגברת ההשפעה הסורית-אירנית. נשיא סוריה המריץ את חיזבאללה למעשה תוקפנות. הוא גם ממריץ את המיעוט העלווי באזור טריפולי בצפון לחולל מהומות דמים שבהן נהרסים בתי מגורים ונהרגים אזרחים ממוצא סוני.
המיעוט העלווי בלבנון מונה 65,000 והוא נתון להשפעה סורית. עיתונאים דיווחו שבשכונות העלווים שם מתנוססות סיסמאות בנוסח: "אומה שמנהיגיה בשאר ונאסראללה לא תיפול". מגמת סוריה ואיראן הייתה ועודנה להחליש את השפעת מדינות ערב המתונות על המתרחש בלבנון. ואכן, ההסכם בין הזרם המתון "אלמוסתקבל" בהנהגת סעד אל חרירי לבין חיזבאללה בתיווכה של קטר פועל לטובת חיזבאללה וגורמי חוץ התומכים בו.
האוכלוסייה השיעית בעלייה מתמדת ובמרוצת הזמן חלקה בעוגת השלטון יגדל וילך. השיעים בסיוע הסורי-אירני מנהלים קו אלים נגד מוסדות המדינה, לא על השאלה לשלוט אלא השאלה מי ישלוט. אמנם לא כל השיעים הם תומכי אירן וסוריה, אך רובם כאלה. תלותם באירן גורלית בגלל העוני המשווע שלהם. השיעים בלבנון שונים מן השיעים בעיראק, הנהנים מהכנסות נדיבות של הנפט בדרום עיראק ומהכנסות של תיירות דתית למקומות הקדושים בנג'ף וקרבלא. התלות של השיעים בלבנון בתמיכה האיראנית הופכת את לבנון למובלעת אירנית על גבולנו הצפוני ומאיימת עלינו ועל העולם הערבי הסוני. למצב זה ישראל נערכת.

----------------------------------------------------------------------------------
* שאול מנשה היה פרשן מדיני של בית השידור (בשפה הערבית) במשך שנים רבות. כיום הוא משמש כפרשן בקול ישראל ובתחנות שידור רבות בחו"ל.