|
למרטין לות'ר קינג היה חלום, גם לנו יש חלום: שמשטרים דמוקרטיים ישררו במדינות האסלאם השכנות והרחוקות, ובהתגשמות החלום ישכון שלום בר-קיימא בינינו לבינן.
אך עלינו להיות מציאותיים ולהכיר בעובדה ששאיפה זו רחוקה מהתגשמות בימינו. כיוון שמסורת האסלאם שולטת ב-57 מדינות מוסלמיות בעלות אוכלוסיה של 1.2 מיליארד מוסלמים. אפילו מדינות שאינן הלכתיות, שולטת בהן המסורת המוסלמית שדוחה את רעיון הדמוקרטיה. מדינות כמו מצרים, תוניסיה וסוריה המרקסיסטית דוחות את הדמוקרטיה. משטרו של נאצר דיכא ביד רמה את הקנאים המוסלמים ואת הקומוניסטים באותה מידה. עשה זאת גם משטרו של צדאם בעיראק וגם משטרו החילוני של אסד בסוריה.
עובדה היא שכל המדינות המוסלמיות אינן מסוגלות לאמץ את הדמוקרטיה זה 1400 שנים ומאז עלייתו של האסלאם. זאת, למרות השפעת הקולוניאליזם המערבי, ולמרות דורות של צעירים שהתחנכו על דרכי המערב והובילו את ארצותיהם לשחרור, אך נכשלו ביישום הערכים הדמוקרטיים בגלל המסורת המוסלמית.
החליף' השני באימפריה המוסלמית הראשונה, עומר בן אלח'טאב, היה דמוקרט, ליברל וישר דרך. באחד מנאומיו לפני ההמון אמר: "הו, עמי! אם תגלו סטייה בדרכי אנא ישרוני". אמירה זו קוממה נגדו את ההמונים והייתה לאחד הגורמים לשסע בקרב המוסלמים, דהיינו לפיצול בין השיעים לסונים. הטענה נגדו הייתה, שהחליף הוא צל אלוהים עלי אדמות, הוא המנהיג והרועה, וכי לא הגיוני שהוא יבקש מכלל העם הפשוט להובילו וליישר את דרכו.
בימינו, הקנאים המוסלמים החשוכים מנצלים את הדמוקרטיה ככלי להגיע לשלטון. מנהיג האחים המוסלמים במצרים, מוחמד מהדי עאכיף, אמר לאחר עליית האחים המוסלמים בבחירות האחרונות: "הדמוקרטיה עבורנו היא כמו כפכפים. אנו נועלים אותם כדי להגיע לחמאם וזורקים אותם". גם עזמי בשארה הולך באותה דרך. לא פעם הצהיר שיש לנצל את הדמוקרטיה בישראל כדי לממש את היעדים.
הנשיא בוש הוא שהביא לניצחון האחים המוסלמים והעלה את ייצוגם במועצת העם המצרית ל-19 אחוזים. גם חמאס עלה לשלטון בזכות הנשיא בוש, שדרש בתוקף לקיים בחירות בשטחים ולהנהיג דמוקרטיה. אמנם הבחירות בשטחים היו דמוקרטיות והעלו את חמאס לשלטון, אך אורחותיו של שלטון החמאס אינם דמוקרטיים. אפשר להמשיל אותם למפלגה הנאצית שניצחה בבחירות בשנת 1933, אך שלטונו של היטלר לא היה דמוקרטי. עוד נקודות דמיון בין השניים - היטלר ניצח ברוב של 44 אחוזים ואיסמעיל הניה ברוב של 45 אחוזים.
|
מזלזלים בדמוקרטיה
הערכים הדמוקרטיים והליברליים של המערב שהנאצים נלחמו בהם, הם חסרי השפעה במדינות ערב. יתרה מזו, ערכים אלו היו נושא לזלזול ברחוב הערבי וגם בקרב הוגי הדעות הערבים במרוצת ששת העשורים שחלפו. מדינות ערב בפרק זמן זה חיפשו זהות לאומית רחוקה מן הדמוקרטיה המערבית.
גם האסלאמיסטים מחפשים זהות מוסלמית. זהות זו חסרת אפיונים והגדרה ברורה ואינה מוצאת את עצמה במחלוקת בין הסונים לשיעים, בין האחים המוסלמים, לסלפיון (הפנאטים הדבוקים בעבר) ובין חיזבאלה לארגון אלקעידה.
חליל עלי חיידר
אקדמאי כוויתי
'אלווטן' 10.6.2008
|
יש לנו מזל גדול עם שכנתנו ממזרח, ירדן. המלך הצעיר עבדאללה, לא נכנע לאילוציו של הנשיא בוש, הוא ואנשי שלטונו חשים את הסכנה הטמונה במתן חופש מוחלט לאויבי המשטר, חמאס והאחים המוסלמים. המלך נקט את הצעדים הדרושים להבטחת שלומה של הממלכה: דיכא את המתנגדים לשלום עם ישראל, גירש את חמאס מירדן לצמיתות, נהג במדיניות של רווחה, שהורידה את קרנם של הקנאים המוסלמים והפחית את מספר נציגיהם בבית הנבחרים. מאז שנת 2000, ייצוגם ירד מ-22 נציגים ל-6 נציגים.
זאת ועוד, לגבינו ולגבי שכנינו, איננו שליחי אלוהים למען הנהגת דמוקרטיה אצלם הנוסחה שדמוקרטיה מובילה לשלום אינה הולמת את המזרח התיכון בימינו. ניאלץ להמתין דורות רבים עד שתהפוכנה המדינות המוסלמית המסורתיות למדינות דמוקרטיות וליברליות. עד אז מוטב לנהוג במדיניות של "ריאל-פוליטיק" כלפי שכנינו. היחסים בין בריטניה הדמוקרטית לערב הסעודית הטוטליטרית משמשים דוגמה מאירת עיניים. זה 90 שנים מקיימת בריטניה עם ערב הסעודית יחסים טובים, חיוביים ופוריים לתועלת שני הצדדים. בריטניה לא התערבה בענייני הפנים של סעודיה ולא דרשה את הפיכתה לדמוקרטית.
הדמוקרטיה חשובה, אך מניעת מלחמה, רגיעה ושלום חשובים לנו יותר מן הדמוקרטיה.
|
בטעינה...
