לעצור את הדיקטטורה של פקידי האוצר

רועי בל 

  ביום ראשון, 20 ביולי השנה, עברה בקריאה טרומית הצעת חוק בדבר "חיזוק מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל (הוראת שעה)", מטעם ח"כ חיים אורון ובחתימת 13 ח"כים נוספים ממגוון סיעות. לפי ההצעה, יוחזרו 1.8 מיליארד שקלים על-פני חמש שנים לסעיף "ההשכלה הגבוהה" בתקציב המדינה, ושיעור שכר הלימוד יוקפא לשלוש שנים.
לאור הקיצוצים החדים בתקציבי מערכת ההשכלה הגבוהה, והמצב החמור והמשבר בו המערכת נתונה כיום, מדובר ללא ספק בהצעה חיונית וחיובית מבחינת המשמעויות האופרטיביות שלה, ובמיוחד ההחזרה של התקציבים ישירות לסעיף התקציב של ההשכלה הגבוהה – עניין המקשה על "סימון" תקציבים למטרות ספציפיות ועל הפעלת סחיטה תקציבית על ידי האוצר. הייתה זו הפעם השנייה שההצעה הוגשה – בפעם הראשונה, עשרה ימים קודם לכן, ח"כ אורון הסירה לבקשת שר האוצר, שהתחייב להביא את נושא המשבר בהשכלה הגבוהה לשולחן הממשלה לשם מציאת פתרון.

חשוב להדגיש כי אפילו אם ההצעה תעבור את כל המשוכות הפרלמנטריות, מדובר יהיה רק במתן מענה מיידי למצב הקריטי הנוכחי של ההשכלה הגבוהה, ולא בפתרון המצוקה התקציבית כולה. מאז שנת 2000 תקציב ההשכלה הגבוהה קוצץ בשליש לערך במונחים ריאלים – כלומר עם התחשבות במספר הסטודנטים שגדל משמעותית לאורך התקופה. כמו כן, קוצצו כ-800 תקנים של מרצים, כלומר קיצוץ שהוא כמעט שווה ערך לאוניברסיטה שלמה!
מאז שנת 2000 האקדמיה הישראלית מצויה במצב הולך ומחמיר של גסיסה: האיכות האקדמית יורדת; התקציבים המקוצצים אינם מאפשרים מחקר והוראה ברמה נאותה; צורת המחשבה הניאו-ליברלית, הרואה הכול במונחי שוק, הולכת וכובשת לה שליטה בפעילות האקדמית על גווניה השונים. עניין אחרון זה מהותי, כיוון שבשל המחנק התקציבי, הנהלות המוסדות משכפלות את ההיגיון המנחה את ועדת התכנון והתקצוב של המועצה להשכלה גבוהה – שהאוצר הוא מקור ההשראה לו – שכן בכך תלויה העברת התקציבים.

התקציבים שכאמור קוצצו מהמערכת משנת 2000 נאמדים בשמרנות יתרה בכ-1.1 מיליארד שקלים. ועדת שוחט מקציבה 360 מיליון שקלים לפיצוי על הגידול המאסיבי במספר הסטודנטים. אם נחבר המספרים נגלה, שהחזרת התקציבים שקוצצו במונחים מוחלטים, יחד עם ההתאמה בשל העלייה במספרי הסטודנטים, הן יחד כ- 1.44 מיליארד שקלים. אם נפחית זאת מהסכום של 1.8 המיליארד המוצע בהצעת החוק – שהוא אותו סכום שמיועד למערכת לפי דו"ח שוחט המקוצץ, בו שרת החינוך תומכת ולו האוצר מתנגד – הרי שהיתרה היא 360 מיליון שקלים לכל היותר, אשר נפרשת אף היא על פני חמש שנים.

אך בכך לא די. האוצר עדיין מתעקש שמימון הסכם השכר שנחתם עם הסגל הבכיר, וההסכם שנחתם עם ארגוני הסגל הזוטר המסדיר את סוגית המורים מן-החוץ, יגולם בתוך הסכום הזה, הזהה לנאמר בדו"ח שוחט המקוצץ. משמעות הדבר היא שאותה תוספת לכאורה של 340 מיליון שקלים תממן את הסכמי השכר עם הסגל הבכיר והסגל הזוטר, אשר עלותם דומה – ומכאן לא רק שאין כלל תוספת, אלא אין אף החזרה של התקציבים שקוצצו!
פקידי האוצר בעמדתם הקבועה מסרבים להעביר שקל אחד נוסף להשכלה הגבוהה, ללא יישום מלא של דו"ח שוחט – ובכך הם מצפצפים על סיכומי הממשלה עם ארגוני הסגל והסטודנטים, ומתעלמים משאר הגורמים במערכת. לכן, כאשר שר האוצר נדחק לפינה ונאלץ להביא לשולחן הממשלה את סוגיית המשבר בהשכלה הגבוהה, הוא עשה זאת באופן שונה מעט מהאופן שח"כ אורון התכוון אליו: לדיון בממשלה הובא דו"ח שוחט המלא וגם ועדת שוחט המלאה, כולל יו"ר הועדה וחבריה.
פעולה זו נעשתה ללא הסכמת הסטודנטים, ולכן עומדת בניגוד להסכם מפורש שנחתם בין הממשלה וארגוני הסטודנטים בסיום שביתתם בשנה שעברה. דו"ח שוחט המלא כולל כזכור גם העלאת שכר הלימוד הבסיסי ל-14,800 שקלים לתואר ראשון, ויותר מכך לתארים מתקדמים, ושינויים מפליגים והרסניים בתנאי העסקת המרצים, שמשמעותם שבירת יכולת ההתאגדות שלהם. בסוגיה הזו של תקצוב ההשכלה הגבוהה, נערי האוצר הציבו לעצמם במלחמתם אויבים לרגע, שעד כה היו עושי דברם, ובכללם שרת החינוך. לעומת דו"ח שוחט המלא, הצעתה של שרת החינוך בדבר "שוחט מקוצץ" נראית עדיפה, ומסיבה זו מרבית הגורמים במערכת – כלומר אלה שטרם נשבו בתאוות תקציבים עיוורת – רואים בה כרע במיעוטו ולכן תומכים בה.

המאבק הפוליטי הזה מבהיר בדיוק את הבעיה היסודית של מערכת ההשכלה הגבוהה הציבורית – הדיקטטורה של פקידי האוצר, שמסרבים להכיר בצורך בקיום מערכות ציבוריות בכלל ושל האקדמיה בפרט, ואינם מוכנים לקבל מצב שבו אין להם שליטה מלאה על כל שקל שהם מקציבים "מכיסם". ועדת שוחט הוקמה בדיוק מסיבה זו, ולכן גם האוצר מתעקש שהמלצותיה ימומשו במלואן. פקידי האוצר אינם מנסים כלל להסתיר את מטרתם בכל התמרונים הללו:
"הוועדה לתכנון ולתקצוב מתוקצבת בשישה מיליארד שקלים בשנה... אך מצד שני אין שקיפות... אנחנו דורשים שקיפות ולדעת איך הכסף מנוהל אנו דורשים רפורמה בדרך התקצוב של הוועדה לתכנון ותקצוב... משרד האוצר היה מבין יוזמי שוחט, והם הרגו אותו"
לצד הדיקטטורה של פקידי האוצר ודרישתם לדו"ח שוחט המלא, יש לומר בפירוש שגם דו"ח שוחט המקוצץ מאיים על עתיד ההשכלה הציבורית בישראל. הוא מבשר שינויים מבניים חמורים, מגדיל משמעותית את מעורבות המגזר העסקי באקדמיה ומזמין המשך סחטנות מצד האוצר. מעבר לכך – מדובר בסכומים הנמוכים משמעותית מהסכומים שקוצצו מתקציב ההשכלה הגבוהה בתוספת הגידול הריאלי, ולפיכך אינם מספיקים לצרכיה החיוניים של המערכת.

לא אחת נערך הויכוח על שאלת הכוח של האוצר לעומת הכוח של השרים וראש הממשלה. מבחינה זו, הצעת החוק של ח"כ אורון מבטאת ניסיון של חברי כנסת, שלא להניח לריכוזיות ולכוחנות של פקידות האוצר להכניע את השיקולים הפוליטיים ולהסתלק מההתחייבויות שהמדינה לקחה על עצמה בהסכמי השכר – מעבר כמובן לניסיון הקונקרטי לדחות את מותה הקרב של ההשכלה הגבוהה הציבורית. לא ברורים סיכויה של הצעת החוק לעבור, ואפילו תתקבל לא ברור שתיושם. החשוב הוא, שאם תתקבל ההצעה אולי היא תהווה צעד קטן ראשון, לקראת סלילת דרך חדשה להחלשת הפקידות הבכירה באגף התקציבים. שאלה חשובה לא פחות, ואולי אף יותר, היא האם המעגלים הביקורתיים בישראל יבינו את חשיבות השליטה של פקידות האוצר לקידום תהליכי ההפרטה של החיים החברתיים, ויפעלו בהתאם – או שמא שוב תופקר המערכה ותוחמץ הזדמנות לשינוי.