אזור הנגב - "המערב הפרוע" של מדינת ישראל

פיני בדש 

  על סמך האירועים הפליליים הרבים, שאירעו בשנים האחרונות בדרום, עלי לקבוע בצער רב: איזור הנגב אכן הפך להיות "המערב הפרוע" של מדינת ישראל. המשטרה במרבית המקרים כלל לא טורחת לאכוף את החוק, בוודאי שלא ביחס לאוכלוסייה הבדואית, והגניבות והפגיעה ברכוש הפכו לעניין שבשגרה.
המקרה המפורסם של החוואי שי דרומי, אשר ירה בפורצים שחדרו לחוותו, הרג אחד מהם ופצע אחר, העלה לכותרות העיתונים נושא כואב, עימו חיים תושבי הנגב זה שנים רבות, באין גואל ומושיע. מעשהו של דרומי העלה בחריפותה את בעייתם של עשרות ומאות החקלאים בנגב, אשר רבים מהם הסכימו לקביעה שדרומי פעל בתנאים של חוסר ברירה.
לא בכדי עמיתיו החוואים של דרומי הקימו קרן משפטית בכדי לממן את ייצוגו המשפטי והתגייסו למענו, לשמור על החווה ולסייע בהפעלתה בזמן ישיבתו במעצר. בכלי התקשורת פורסם אז (בתחילת 2007) כי עמיתיו של דרומי, כמו רבים מתושבי הנגב, מכירים את הסביבה שבה הוא מתגורר ובה נאלץ לירות. "זוהי סביבה פרועה", כך נכתב ואני מסכים עם כל מילה, "בה מערכת אכיפת החוק נמנעת באופן סדרתי ומודע מלבצע את תפקידה. גניבות חקלאיות הפכו לעניין שבשגרה וכך גם פגיעות ברכוש".
האווירה הקיימת בנגב, לצערי הרב, היא אכן אווירה של "מערב פרוע" והתושבים מעדיפים לשלם דמי חסות לעבריינים, רבים מהם בדואים, מאשר להגיש תלונות במשטרה שאינן זוכות ממילא לטיפול. דוגמאות וסיפורים על כך ניתן לקרוא בכלי התקשורת בארץ, ובמיוחד באותם כלי תקשורת המופיעים באזור הדרום.
המשטרה איננה מצטיירת באופן חיובי מסיפורים אלו, בלשון המעטה. באתר האינטרנט של משטרת ישראל מפורטים הצעדים שאותם מצפה המשטרה מחקלאים לבצע במסגרת צעדים מונעים והתגוננות מפני גניבות. המשטרה ממליצה לגדר, לאבטח, לקשור לקרקע ולאחסן במבני בטון כל ציוד חקלאי. הנחיות שאינן ברות ביצוע במרבית המקרים ושעלות יישומן גבוהה מאוד.
אך אני יכול גם לקבוע שיישומן של ההמלצות אינו מבטיח, עדיין, הגנה מלאה מפני גניבת ציוד. ההגנה הטובה ביותר יכלה להיות הרתעה משטרתית ואכיפה של החוק. אלו – כפי שעולה מהסיפורים שהובאו בזמנו בכתבה ב-OMEDIA - אינם מתקיימים במציאות. ממקרהו האישי של שי דרומי ניתן ללמוד שהמשטרה מצטיינת באכיפת החוק בעיקר כלפי אזרחים שהם שומרי חוק ממילא ומנסים להגן על עצמם ועל רכושם.
אין זו פעם ראשונה שאני מתריע נגד תופעת האלימות ומאי אכיפת החוק בדרום הארץ. עשיתי זאת, בשנים הארונות, פעמים אין ספור. אך לצערי הרב הם נפלו על אוזניים סתומות, ובעיקר על-ידי מתן הבטחות שווא, אשר מהר מאוד מסתבר, שאין להן כל כיסוי במציאות.
התרעתי בעבר כנגד תופעות העבריינות במגזר הבדואי - השתלטות על אדמות מדינה, גניבות חקלאיות ועבריינות רכוש. אני רואה את הבעייתיות לא רק באכיפת החוק אלא גם במערכת המשפט. הענישה לגנבי תוצרת חקלאית איננה מהווה גורם מרתיע. בתי המשפט נוהגים בסלחנות ונמנעים מלנקוט בצעדי ענישה מיידים כלפי עבריינים. הצעתי, חזרתי ועשיתי זאת בכלי התקשורת, לאמץ את חוקי הענישה האמריקניים המחמירים – המכונים "פעם שלישית אתה בחוץ", בכדי להתמודד עם הנגע.
בארץ ריטואל הענישה הוא כזה: הגנב נתפס ונעצר. הוא מודה מיידית ולכן השופט משחרר אותו. לאחר מכן הוא שב וגונב וחוזר חלילה. לאחר מספר שנים נוהגים בפרקליטות, בתיאום עם המשטרה וסנגוריו של הנאשם, לעשות מה שמכונה אצלנו "איחוד תיקים". אך גם אז אותו נאשם "כבד", במראות ובלעדיהן, אינו נענש בחומרה ונשלח לכל היותר למספר שנים בודדות לבית הסוהר.
לכן, כך אני סבור, יש לשנות את החוק ולאמץ את החוק האמריקני בעניין. עציר לא ישוחרר לפני משפט, בפעם השנייה שבה ייתפש הוא יקבל אוטומטית עונש של חמש שנות מאסר ובפעם השלישית יישלח למאסר עולם. יש לציין כי חוק זה ("פעם שלישית אתה בחוץ") נחשב מחמיר גם בארצות הברית וארגוני זכויות אדם טוענים כי הוא איננו מידתי ואיננו אנושי.
אני מסרב להתרגש מטיעונים אלו. במצב הנוכחי "חוק האדם וחירותו הפך לחוק עבריין וחירותו". עוד בטרם אירע המקרה בחוותו של שי דרומי, נפגשתי עם קבוצת מושבניקים מהנגב שאמרו לי שחייהם הפכו הפקר. הם נוטשים את החקלאות, בטענה המוצדקת מבחינתם, מאחר וחייהם הפכו להפקר.
ומה יקר יותר מהחיים?
משטרת ישראל, וכל הממונים האחרים על אכיפת החוק, חייבים לתת את הדעת, בזמן הקרוב ביותר, לבעיה החמורה הקיימת בנגב. אי אכיפת החוק הפכה באזור שלנו לנורמה מקובלת. השאלה היא, כמובן, עד כמה נוסיף לכסות עינינו מלראות? עד כמה נוסיף לשתוק –נוכח המצב העגום.
תושבי תל-אביב וסביבתה אינם נותנים דעתם לבעיה הכאובה. הם מסתפקים, ככל הנראה, בקריאת כותרות העיתונים, על הנעשה בנגב, ואינם מטריחים עצמם אפילו לקרוא את הידיעה במלואה. "זה לא נוגע לנו". וזו בהחלט טעות גדולה וגסה: רבותי, הנגב הוא חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל. עליו אפילו מתקיים מו"מ על הפלשתינאים על החזרתו. אם תושבי השפלה סבורים שהבעיה אינה נוגעת להם, מחר –עם גבור מעשה האלימות ואי אכיפת החוק צפונה מהנגב- היא תהיה בעיה של כולנו.
אולי יהיה אז מאוחר.
כדי להאיר מעט עיניכם, אביא רק קטע קטן מכתבה שפורסמה באתר האינטרנט NRG, בתחילת חודש ינואר 2007, פרי עטו של אודי לבל, שבין היתר כתב:
..."ולא קל להסביר לנהג מונית תל אביבי מדוע חברות ביטוח ממאנות לספק שירותים לעמיתיו מהדרום. השאלה תמיד עולה ממנו, וכך גם הפליאה על העובדה שפריצות וגניבות הרכב הן חלק מחיי היום יום שתושבי הנגב נדרשו להתרגל אליה.

"הנהג נדהם כשאני מספר לו על אין ספור המקרים בהם התקשרתי למשטרה והודעתי להם שמתחת לביתי נערים בוחרים להם בקפדנות, תוך שהם סורקים את כל הרכבים בחניה, את מכשיר הסטריאו החביב עליהם. התשובה תמיד אותה תשובה - שוטרת שמסבירה לי, לעתים בהומור ולעתים בזלזול, כי 'אין מה לעשות'. מבחינתה כאילו התקשרתי להתלונן על מזג האוויר"...