הבחירות לרשויות:
חגיגה לדמוקרטיה

עמיחי בן-דרור 

  ביום 11.11.08 תחגוג הדמוקרטיה הישראלית בבחירת ראשי רשויות ונבחרי ציבור לקדנציה של חמש שנים למנהיגות מקומית. וזאת בניגוד לבחירת חברי כנסת, ראש ממשלה ושרים המתבססת על שיטת הפריימריס. יש להזכיר את שינוי חוק הבחירות, (שנת 1978), שקבע בחירה ישירה של המנהיג המקומי. בדרך זו ניתן לממש את הבטחת הזכות הבסיסית של האזרח, הקובע מי יעמוד בראש הישוב ובידי מי הוא מפקיד את השמירה על איכות חייו, על המשאבים המקומיים ועל חינוך ילדיו, על בטיחותם ושלומם ועל רמת השירותים בתחום המוניציפאלי.

מתוך אחריות לתהליך דמוקרטי אמיתי, שוקד משרד הפנים על מתן הוראות ופרסום תקנות והצבת מנגנון פיקוח לשמירה על ניקיון כפיים, שקיפות ובקרה. על כך מוסיף מבקר המדינה, המעורב באופן ישיר, מתן הנחיות בתחום הניהול הכספי והחשבוני ובמעקב שוטף ורצוף על קיום תהליך בחירות הוגן.

בניסיוננו לנתח – במשך שנים – את הפרדוקס של חוסר עצמאות של השלטון המקומי, אנו מזהים את המציאות ומרכיביה:
חוסר חוקה לשלטון המקומי מאפשר למשרד הפנים להמשיך בשיטה "הקולוניאלית" מתקופת המנדט ולראות את מנהיגי הרשויות המקומיות כאלמנט הזקוק לפיקוח צמוד.
תדמית זו גורמת עוול לחלק גדול של ראשי רשויות המקפידים על מינהל תקין וזוכים בעצמאות ניהולית ומשקית.

לפני חמש עשרה שנים הגיעו משרד הפנים ומרכז השלטון המקומי למסקנה שאין להסתפק בספרי "דיני רשויות" ופרסומי תקנות נוספים, והטיל עלי להכין "קוד אתי" לנבחרים ולמנהלים, שיגדיר באופן מקיף את המותר והאסור, הראוי והבלתי ראוי להיעשות. זאת "כדי לסלק מכשול בפני עיוור" ולתת מענה במצבים של חוסר וודאות וקונפליקטים בעבודה היום-יומית. המסמך שחברתי מהווה בסיס לעבודה תקינה של הרשות המקומית. ובמיוחד בשנת בחירות.

להמחשת דבריי אביא בפניכם דוגמה מהשטח. במהלך מערכת הבחירות אני מתבקש, על-ידי עובדי הרשויות המקומיות, לתת מענה למספר שאלות ובעיות שבהם נתקלים. ביניהן:
• האם מותר לי, כעובד רשות לחלק חומר תעמולה של ראש הרשות?
• האם מותר לי להיענות לבקשת סגן ראש הרשות ולהשפיע על העובדים להעדיף אותו בבחירות על פני מתחריו.
• האם האחראי על תליית המודעות חייב להיענות ולתלות פרסום ראש הרשות במקום מועדף?
• האם לעזור לראש הרשות לארגן חוגי בית ובתמורה לזכות בתפקיד מכובד אחרי הבחירות?

אלה רק דוגמאות מתוך צרור של לחצים המלווים את עובדי הרשות המקומית בימים של טרום בחירות. מן הראוי לציין כי ברוב הרשויות המקומיות למדו את הראוי והמותר ונוהגים בהתאם.
אולם למרות המעקב והפיקוח של משרד הפנים והמפקח הארצי יש מקרים בהם ראש הרשות מנצל את משאבי הרשות לתעמולה ופרסום אישי. אך לשמחתנו, בהשוואה להליכי הבחירות לכנסת, ניכר שיפור רב בהגינות בבחירות לרשות המקומית וזאת בזכות שמירת ההוראות, התקנות והקוד האתי של השלטון המקומי.

נושא נוסף הפוגם "בחגיגה הדמוקרטית" – ריבוי רשימות קטנות מקומיות. תופעה זו החלה עם החלשות המפלגות הארציות במפה המקומית. לדוגמה: בקרית-שמונה רצות עשר רשימות שחלקן יזכו בנציג אחד בעירייה ואחרים לא יעברו את אחוז החסימה.

במפה המקומית מופיעים נציגי שכונות, מנהלי עמותות וכולם מעוניינים "להתברג" למועצת העיר ולזכות במשאביה. הם אינם מציבים חזון המצביע על מטרות ויעדים אלא מתמקדים בהטחת האשמות במתחרים ובמיוחד בראש הרשות המכהן בתפקיד.

כתוצאה מרמת המתמודדים והעדר מסר, אין התושבים מטריחים עצמם להשתתף בבחירות. הבחירות לרשות המקומית נערכות אחת לחמש שנים וחבל שמחמיצים את ההזדמנות להציב אישיות בעלת כושר מנהיגות, בעלת חזון, בעלת רעיונות לקדמה ופיתוח. הנוף הזה מאיים בהריסת "החגיגה הדמוקרטית" ושיבה אל "הוועדה המסדרת" על כל המשתמע מכך.

השלטון המקומי מהווה מאגר לצמיחת מנהיגות לאומית, ונבחריו ראויים להשתלב בהנהגתה. המבחן לתהליך הדמוקרטי הוא מעורבותם האישית של הבוחרים בהצבת מנהיגות בעלת שעור קומה לניהול עירם.