טעות להשתיק תקשורת

כתב : ברוך מאירי 

  האמת: היה קל מאוד ונעים מאוד לקיים את השיחה הזאת עם נחמן שי, שזכה במלחמת המפרץ הראשונה, לכינוי "המרגיע הלאומי". זאת בשל קולו הרך והבוטח, שהאיץ בנו "לשתות מים". היה "קל" גם בשל ההיכרות רבת השנים בינינו וגם בשל העובדה, שהיה קל – מבחינה פיסית - לעשות דרכי רגלי, מביתי במבשרת ציון לביתו של נחמן...

דבר אחד בטוח: כל תפקיד שיוטל עליו, בין זה כחבר כנסת בקואליציה, ובין אם זה באופוזיציה, ידע נחמן לייצג את ישראל על הצד הטוב ביותר.
ואם רק בכך תצטמצם תרומתו, כחבר כנסת, לעם ישראל – נאמר דיינו.

- כאשר קיבלת את ההחלטה להתמודד ברשימת קדימה אמרת: "יש רגע שבו צריך לצאת מהיציע ולרדת למגרש. הייתי בזירה זמן רב, אבל מעולם לא הייתי בהרכב". איך מרגישים בהרכב ?
"בהרכב יש הרבה יותר אחריות. זו המילה המתאימה.
"נוח היה לשבת על הספה בסלון ולמתוח ביקורת. זה מה שבוודאי מרבית החברים שלך עושים. אבל יום אחד אתה מתעורר ושואל את עצמך: 'לעזאזל, רגע אחד. ככה אסיים את חיי? מבלי לעשות משהו כדי לגרום לשינוי דברים? זה לא מספיק שפעם בכל ארבע שנים, או פחות מזה, אני מצביע לכנסת. הרגשתי חובה, שאני צריך להיות הרבה יותר מעורב.
"כרגע אני בהרכב המורחב של 'קדימה'. אני לא יודע מה יהיה אחרי הבחירות, ובאיזה ליגה תשחק 'קדימה'. אני מקווה שבכל תפקיד שיוטל עליי אוכל למלא את ייעודי. בשלב הזה של החיים כבר אין הרבה זמן ללמוד. אני צריך ישר להתחיל בעבודה".

- מתי, בעצם, גמלה בלבך ההחלטה לרדת מהיציע ?
"לפני כשלוש שנים, כאשר אריק שרון עשה את ההתנקות. הערכתי מאוד את יכולתו לבצע את ההתנתקות, תוך שילוב כוחות הדרושים לכך. הערכתי מאוד גם את המחשבה, שלא נוכל עד סוף ימינו לשלוט באוכלוסיה ערבית כל כך גדולה. אני רוצה להניח שיהיה הכרח לשלוט על חלק מהאוכלוסייה הערבית, על מנת להבטיח את בטחונה של מדינת ישראל.
"מספר הערבים אז (בעזה וביו"ש) היה רב מאוד, שמאיימים על האופי היהודי והדמוקרטי של המדינה. הוריי באו לכאן. אני, ילדי ונכדתי נולדנו בישראל. המדינה היהודית היחידה בעולם. לא הייתי רוצה שבמדינה הזאת יהיה, בעוד מספר שנים, מיעוט יהודי. אם לא נעשה את המהלך המדיני המתבקש – תוך שמירה על בטחונה של המדינה, שהוא בעיניי אינטרס עליון- נאבד את הבעלות על הבית היחיד שכולו יהודי".

- אבל, למה דווקא קדימה ?
"קדימה עשתה את זה (הנסיגה). ואולי תשלם על כך את המחיר. היא ביצעה את הרעיון הבסיסי, שהוכח שהוא נכון. קדימה משלבת את המרכז השפוי בעיניי, הריאליסטי, הרואה את המציאות בעיניים מפוקחות. ואני רוצה להדגיש, שלציפי לבני יש בעיניי תכונות טובות הגורמות לי לתמוך בה. היא יכולה להוביל את מדינת ישראל לשלום. חשוב להזכיר, שהיא לא הייתה ראש ממשלה. זאת בניגוד לביבי נתניהו, שכולנו ראינו מה הוא מסוגל לעשות, ראינו את כישלונותיו, וזה ב'אנדרסטייטמנט', ולכן אין שום סיבה בעולם להחזירו לתפקיד בו כשל".

- אני רוצה לעבור, ברשותך, למבצע 'עופרת יצוקה' בעזה, שאני נוטה לקרוא לה מלחמה ולא מבצע: האם היו שיקולים פוליטיים בקביעת המועד ליציאה למלחמה ?
"התשובה היא שלילית. אני חושב שמה שקרה כאן זה שילוב של תאריכים. הרגיעה המוסכמת בעזה הסתיימה. אנשי חמאס החלו לירות טילים לעבר ישראל, ולמעשה כפו עלינו להגיב ביד חזקה. ייתכן, ואילו היו שותקים, עוד 2-3 חודשים, הכול היה נראה אחרת. עדיין היינו מדברים על המפולת בבורסה, על הירידה בערך החסכונות שלנו ונושאים כלכליים אחרים. אבל הם, אנשי חמאס, הפכו את החיים בדרום הארץ לחיים קשים ביותר, ולא נותרה לנו ברירה אלא להגיב במלוא העוצמה.
"בנוסף לכך, הייתי אומר שלא ניתן להתנתק מהעובדה שהמערכת הפוליטית ניהלה את המבצע על הצד החיובי ביותר. כולל התזמון המצוין, שערב כניסתו של ברק אובמה, לתפקיד נשיא ארה"ב, לא היה אף חייל ישראלי על אדמת עזה. למיטב ידיעתי לא היו שיקולים פוליטיים מתי להתחיל את המבצע ומתי לסיימו".

- אם לא הייתה ברירה, כדבריך, מאשר לפתוח במלחמה במועד שנכפה עלינו, אז מדוע לא דוחים את הבחירות ? אולי השיקול, שככל שנתרחק מהמלחמה יהיה פחות טוב לקדימה ?
"לא ברור למי הזמן היה פועל יותר טוב. יכול להיות שהזמן היה פועל לטובת קדימה. נראה שכרגע זה עובד לטובת הליכוד. אבל נראה, יש לנו עוד שלושה שבועות (מעת קיום השיחה...) דברים יכולים להשתנות. אני מאוד מחכה לראות עימות בין ציפי לבני לבנימין נתניהו. כרגע הוא בורח מהעימות, חבל. חבל לנו, לא רק כפעילי קדימה, אלא גם כבוחרים.
"הוא בורח מעימות, הוא לא טוב בזה. הוא עדיין זוכר את העימות הטלביזיוני עם איציק מרדכי, לפני כמה שנים. הוא, ככל הנראה, קיבל הנחיה שלא לומר כלום, אז שים לב הוא כמעט ולא מדבר. לא רואים אותו. הוא נסתר מעיני הציבור. אולי מבחינת הקמפיין התקשורתי זה חכם, אבל רע מאוד לציבור הבוחרים, שבעצם לא שומע מה ביבי רוצה ומה יש לו לומר לשכבת ציבור גדולה בעם, הסובלת ממצוקה כלכלית איומה. לא מעט בשל התוכניות הכלכליות שלו בקדנציה הקודמת".
- כעיתונאי ותיק, כדובר צה"ל לשעבר ומפקד גלי צה"ל: האם אתה שלם עם מדיניות "חוסר תקשורת" שננקטה במלחמה בעזה ?
"אני הסתכלתי על זה מכמה נקודות ראייה: לממסד זו מתנה נפלאה, לשמור על דממה תקשורתית, גם לתקשורת הישראלית וגם לזרה. מבחינה זו הדבר השלים את הפזל למה שהצבא תכנן. אבל אם אתה מדבר על הזכויות הלגיטימיות לאפשר לעיתונאים לעשות את עבודתם, אחרי שגם בג"צ הורה לפתוח את רצועת עזה לתקשורת, אתה לא יכול שלא לבצע החלטות בית משפט.
"אם אתה מסתכל על זה באספקלריה יותר רחבה, אני חושב שצריך לאפשר לתקשורת למלא את תפקידה. גם אם זה לא משרת את מדינת ישראל ברגע נתון. אנחנו לא צריכים להסתכל על הדברים רק ברגע נתון, אלא גם לאורך זמן. ואם מדובר על אורך זמן, זה הדמוקרטיה שלנו. ואם אנו רוצים לשמור על הדמוקרטיה, הדבר צריך להתבטא גם במתן אפשרות לכלי התקשורת לפעול – גם אם זה לא נוח לך. חופש העיתונות הוא אחד מאבני היסוד של הדמוקרטיה".

- אתה, בעצם, מסכים עם אלה הטוענים ש"סגירת" המלחמה בפני התקשורת גרמה לנזק תדמיתי למדינת ישראל ?
"בעת המלחמה זה קצת פחות. ראינו הרי את התמונות שיצאו מעזה, עכשיו – עם שוך הקרבות – אני רוצה לראות מה זה יעשה: האם הדיווחים הקשים שרואים בעזה ישפיעו, או עצם העובדה שיצאנו מעזה, תרכך קצת את הביקורת כלפינו. לדעתי תרכך מאוד. אבל זה לא מסוג הדברים ששופטים אותם אחרי שבוע, או עשרה ימים. שמחתי לראות, למשל, שאחרי המלחמה הגיעו שישה מנהיגים מאירופה לביקור כאן. מבחינת ישראל זהו הישג גדול מאוד, הן לראש הממשלה והן לשרת החוץ. לכן, אני אומר, צריך לחכות לאורך זמן כדי לבחון דברים".

- נחמן, כמי שמוגדר "המרגיע הלאומי", איזה ציון היית נותן לעורף ?
"זה אחד הדברים המאוד מפתיעים לטובה. כולנו זוכרים את העורף במלחמת לבנון השנייה, שחלקו לא עמד בלחץ. הפעם הוא היה ערוך. בין היתר בשל העובדה, שהתכוננו למלחמה הזאת. בל נשכח. על המלחמה הזאת ישראל עבדה הרבה מאוד: המילואים התאמנו עליה, הסדירים התאמנו עליה, העורף התאמן לקראתה. חבל שתסריט דומה לא היה בלבנון. לכן, כאשר החלה המלחמה כל גוף הוציא מהמגרה את התיק והתחיל לפעול בהתאם. כך צריכים לפעול.
"אחד המחדלים, ואני עומד עכשיו לפני סיום כתיבת דוקטורט בנושא שבודק את ההסברה הישראלית בתקופת האינתיפאדה השנייה 2000-5, אני מצביע שם על כך, שהמחדל העיקרי של המדינה היה בחוסר תכנון. אצלנו הרי לא מתכננים. הכול מהיד אל הפה. הכול חלטורה. לקראת המלחמה בעזה התכוננו, ולכן התוצאות הן בהתאם".

- דומה שהמלחמה בעזה גרמה לדחיקת הנושא החברתי בבחירות הקרובות ?
- "ברור, שהבחירות הללו מתנהלות רק סביב רגל אחת – המלחמה בעזה – וזה חבל. הייתי רוצה שידברו גם על נושאים בוערים אחרים: הכלכלה, רמת החינוך ההולכת ומדרדרת, הרפורמות שנכשלות אחת אחרי השנייה. בקיצור הייתי רוצה שנושא – אותו אני מכנה סדר הפנים האזרחי – יעמוד במרכז. אך לצערי הרב הנושא הביטחוני משתלט על סדר היום, וכולם עוסקים אך ורק בו. ישנו עוד נושא אחד, ממנו מתעלמים, והייתי רוצה שגם הוא יעמוד על סדר היום שלנו: הזירה העולמית. הנה נכנס זה עתה נשיא חדש בארה"ב. השאלות כיצד אנו מתמודדים איתו. מה ישראל יכולה להציע לו? – כלל לא נדונו. הרי אנו יודעים, שקיומה של מדינת ישראל תלוי במידה רבה בארה"ב.
"יבוא ביבי ויטען שהוא מכיר את ארה"ב. אבל האידיאולוגיה שלו היא לא בדיוק האידיאולוגיה של אובמה".

- ושאלת הסיום: על מה תשים את הדגש כחבר כנסת ?
"האמת היא שיש לי הרבה רעיונות. אבל קודם כל אני רוצה לראות אם קדימה תהיה בקואליציה, או באופוזיציה. זה עושה את כל ההבדל. מצד אחד נושאים כמו ביטחון, נושא העם היהודי בעיני מקור הכוח המרכזי של עם ישראל. במשך שבע שנים כיהנתי כמנכ"ל הארגון היהודי UJC ודבר נוסף: הסברה. צברתי כידוע ניסיון רב כעיתונאי, כדובר צה"ל, מנכ"ל רשות השנייה, יו"ר רשות השידור וכמפקד גלי צה"ל.
"התקשורת היא תחום נרחב ביותר. אבל ישנו עוד תחום אחד שהייתי רוצה לעסוק בו, וממנו אני מאוד מודאג, זהו הנושא החברתי. הכשל חברתי-כלכלי, לחשוב כיצד ניתן לחלץ את העניים מהתהום אליו נקלעו".