שלטון החוק עוצר בקו הירוק

מישל בוביס 

  חבורת צעירים מכוסי פנים, מעורטלי גו, צועדים בצעד בוטח לעבר קשיש וקשישה. בידיהם אלות, ולא ניתן לטעות בכוונתם. הם מגיעים לקשיש, ואחד מהם מתחיל להכות אותו בפראות, מנחית עליו מהלומה אחר מהלומה. עדשת המצלמה הרועדת, המתעדת את האירוע מרחוק, נכבית באחת.

ניתן היה לטעות ולחשוב שמדובר בסצנה הלקוחה היישר מהסרט "התפוז המכאני", לולא הנוף הטבעי הנראה ברקע התקיפה הקשה. זו אינה לונדון האפלה, המנוכרת של קובריק, אלא שדה צחיח בדרום הר חברון שבגדה המערבית. אזור מבודד בו חיות כמה קהילות פלסטיניות קטנות, הנתונות להתעמרות בלתי פוסקת מצד מתנחלים.

באופן נדיר, יחסית לתדירות התקיפות, הצליחה מצלמת בצלם לתפוס כמה מתנחלים ברגע המעשה עצמו, והסרטון שודר במהדורות החדשות השונות בישראל לפני כשבועיים. הציבור הישראלי צפה בתיעוד ומיהר להזדעזע: כיצד ניתן לנהוג באלימות ברוטאלית כזו בקורבנות חסרי ישע? מה דחף את ארבעת הנערים לתקוף כך אישה קשישה? ומדוע צעדיהם בוטחים כל כך?

ובכן, ניתן להעלות השערות פסיכולוגיות וסוציולוגיות למכביר אודות מניעיהם של התוקפים, אולם עובדה אחת נותרת ברורה וצלולה: רשויות אכיפת החוק בשטחים, הן שמאפשרות התנהלות פרועה שכזו של אזרחים ישראלים בשטחים. שלטון החוק הישראלי אינו מתפקד כראוי בכל הנוגע לאזרחים אלה, ומתוך הכשל המערכתי הזה צמחו דורות של מתנחלים שהורגלו בחסינות כמעט מוחלטת ממתן דין וחשבון.

זה שנים מתעדים בצלם וארגונים אחרים התקפות של מתנחלים על פלסטינים בשטחים. שנה אחרי שנה מגיעות תלונות על הכאת חקלאים, ניסיונות לגרשם מאדמותיהם, השחתת יבול ופגיעה בצאן, התעללות מילולית ולעתים, ירי על מנת להרוג. אזרחי ישראל פורעים בפלסטינים באין מפריע, בעוד שהמדינה ממשיכה להתהדר בהיותה "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון", בה שלטון החוק איתן ויציב.

האמת המרה היא שישראל אינה יכולה להתהדר בתואר מדינת חוק, כאשר בחצר האחורית שלנו מתבצעים מעשים כאלה, ומבצעיהם אינם נותנים על כך דין וחשבון. בעוד שנוח לראות במתנחלים אלימים "קומץ קיצוני" הנוטל את החוק לידיו מתוך מוטיבציה אידיאולוגית, ביסודה של תופעת האלימות של מתנחלים בשטחים עומד כשל מערכתי של כל גורמי אכיפת החוק.

הן המשטרה והן הצבא הישראלי, האמונים על שמירת החוק בשטחים, מועלים פעמים רבות בתפקידם ונוהגים במדיניות בלתי-מוצהרת של סלחנות, פשרנות ואי מיצוי הדין עם התוקפים – כאשר אלה הינם אזרחי ישראל. אמנם מעולם לא הוכרזה במפורש מדיניות של הקלה עם עבריינים ישראלים לעומת פלסטינים, אך בכל שלב משלבי מערכת אכיפת החוק, הכשלים – החל בהגבלת גישתם של פלסטינים להגשת תלונה בתחנת משטרה וכלה באופי החקירה - מצטרפים לכדי מכשול עצום בפני מיצוי הדין בכל הנוגע לתקיפות של פלסטינים בידי מתנחלים.

אזלת ידו של הצבא מתבטאת בראש ובראשונה בהתנהגות מושרשת בקרב יחידות רבות המשרתות בשטחים, והיא אי התערבות בעימותים בין מתנחלים לפלסטינים. זאת, על אף שחובתם של חיילים בשטחים, האמונים על אכיפת החוק באזור, להגן על כל אדם בשטח הזה מפני אלימות. כך, תועדו אינספור מקרים בהם חיילים עמדו מנגד בזמן שמתנחלים פגעו בחייהם וברכושם של פלסטינים, ולא נקפו אצבע לבצע את תפקידם על פי חוק.

אם החיילים הנוכחים בעימותים בין מתנחלים לפלסטינים חוטאים למילוי חובתם דרך אי-התערבות בנעשה, הרי שהמשטרה תורמת את חלקה בדיעבד, כאשר ניגשים פלסטינים להגיש תלונות על תקיפה. מעשי אלימות רבים עליהם מוגשות תלונות לא נחקרים כלל, ולא נותר למתלוננים אלא לשוב על עקבותיהם ולהבליג על הפרת זכותם להגנה על פי חוק. יתרה מזו, לא פעם מקבלת המשטרה גרסאות שקריות של מתנחלים תוקפים על פני קורבנותיהם, ומייצרת מצב אבסורדי בו הקורבן הופך לנאשם. במקרים אחרים, בהם כן בחרה המשטרה לפתוח בחקירה, נמשכו החקירות זמן רב והסתיימו ללא נקיטת צעדים נגד אדם כלשהו. במקרים בהם הועמדו מתנחלים לדין ואף הורשעו, הוטלו עליהם לרוב עונשים קלים ביותר.

הקלות הבלתי נסבלת בה מתחמקים מתנחלים אלימים מעונש בולטת כאשר משווים אותה עם היחס לפלסטינים המבצעים עבירות דומות: כאשר פלסטינים פוגעים באזרחים ישראלים, נוקטות הרשויות בכל האמצעים, בהם כאלה שאינם מתיישבים עם המשפט הבינלאומי ומהווים הפרה בוטה של זכויות האדם, כדי לעצור את החשודים ולהביאם למשפט. בתי-המשפט הצבאיים נוהגים עם המורשעים במלוא חומרת הדין.

קל יהיה להסתפק בקריאה לאכוף את החוק על מתנחלים במידה שווה שהוא נאכף על שאר אזרחי ישראל ועל פלסטינים תושבי השטחים. אין כל ספק שאם ברצונה של ישראל להיקרא דמוקרטיה, עליה למלא תנאי בסיסי וראשוני זה, של שמירה על שלטון החוק. אולם קשה יותר, ומאתגר יותר, יהיה להכיר באחריותנו אנו למצב.

פעמים רבות מדי אנו צופים בתמונות האלימות מן השטחים ומזדעזעים, אולם מלבד מירוק המצפון הקולקטיבי, איננו פועלים כדי להביא לשינוי אמיתי במצב. איננו ממלאים את חובתנו כאזרחים במדינה דמוקרטית, ותובעים מממשלתנו לפעול בנחישות כדי לאכוף את החוק גם בשטחים שמעבר לקו הירוק. התמונות משודרות, הציבור מזדעזע, לעיתים אף מבוצעים מעצרים, כפי שאירע במקרה התקיפה בסוסיא, והשיירה עוברת, עד לאירוע האלים הבא. שינוי אמיתי יבוא רק כאשר אנחנו, אזרחי ישראל, נעמיד את רשויות השלטון השונות על חובתן להגן על אזרחים, פלסטינים וישראלים, בשטחים, ותוך כך להגן על הדמוקרטיה הישראלית.