|
תורכיה כמשל – מאז ייסודה של תורכיה הדמוקרטית בידי אתא-תורכ בשנת 1923, נקבעה חוקה המסדירה את עקרונות הממשל. יש פרלמנט ובו 550 צירים, יש רשות מבצעת ויש רשות שופטת.
אלא שבנוסף, פועלת לצד הממשלה "מועצה לביטחון לאומי" המורכבת בעיקר מאנשי צבא. הצבא בתורכיה הוא מוסד פוליטי משמעותי, תפקידו להגן על הרפובליקה של אתא-תורכ, והוא עושה זאת באמצעות "המועצה לביטחון לאומי". דרך המועצה משפיע הצבא על הנעשה במדינה.
את רעיון הפרדת הרשויות הגה מונטסקייה (1689-1755) בספרו "רוח החוקים". לדעתו "הממשל צריך לשאוף להבטיח את חירות האדם וכדי לעשות זאת יש להפריד בן שלוש הרשויות תוך שמירה על איזונים ובלמים".
גם בישראל הדמוקרטית יש הפרדת רשויות, והפרדה זו באה, כאמור, לאזן את כוחות השלטון. בהקבלה, אפשר לראות את מערכת אכיפת החוק כשלוש רשויות: המשטרה / התביעה / בתי המשפט.
אלא, שבעת האחרונה, ריבוי החקירות המשטרתיות כנגד ראשי הממשל, הביאו את הצמרת המשטרתית למחשבה שהם "מגיני האומה".
התביעה הכללית, שאמורה להיות גוף נפרד ומאזן כנגד חקירות עלילתיות ובלתי ראויות, הפכה גם היא לחלק בלתי נפרד מהגוף החוקר, וגרוע מכל, בתי המשפט, שהם מעוזו הגדול של האזרח, הפכו לספקיות הרשעה של כמעט כל המובא בפניהם.
תהליך זה החל עוד בשנות ה-70 של המאה ה-20. פרשת מע"צ, שנחקרה בשנת 1978 בעקבות מידע מודיעיני ממקור, שכולם ידעו שהוא "מקור לא אמין", שהתפוצצה בשנת 1998, בידי קצין החקירות, שי שימחי, מהיחידה המרכזית של תל-אביב, האירה את דרכי החקירה, את עצימת העיניים של הפרקליטות ואת חותמת הגומי של בית המשפט המחוזי, ושלחה אנשים חפים מפשע לשלוש ולעשר, שנות מאסר.
פרשה נוספת מאותן שנים הוכיחה שהשיטה עבדה ואיש לא ערער עליה: ב-1976 הורשעו עמוס סולמי ושמעון כהן בקשירת קשר לביצוע רצח, ונידונו לשבע שנות מאסר. ב-2002 הודה דני מרוז, קצין חקירות ביחידה המרכזית בתל-אביב, שהוא פברק ראיות ועדויות שקר שבגינן נשלחו השניים לכלא.
אם חשבנו ששיטות אלה חלפו מן העולם, בעקבות חוקי יסוד שנחקקו, מאז, להגן על האזרח כמו: "חוק כבוד האדם וחירותו", "חוק האזנת סתר", "חוק הגנת הפרטיות", באו פרשיות חדשות ותפחו לנו על הפנים.
פרשת ברנס, טארק נוג'דאת (נחשד ברציחתו של החייל אולג שייחט ב-2003, הודה ואחר כך התברר שבכלל מישהו אחר, מוחמד ענתאוי, רצח את שייחט). מרק קוזניצוב (ב-2004 הוא נחשד ברצח חסר בית, וסיפר שהודה ברצח משום שלא הייתה לו שום אפשרות אחרת. מאוחר יותר זוכה.) ועוד פרשיות רבות העוסקות במקרים פחות חמורים ושעניינם לא מגיע לציבור.
לאחרונה עלתה מערכת אכיפת החוק למדרגה עליונה. כבר לא מדובר בהתעללות באזרח ובחוסר כבוד מינימלי לכבוד האדם, שלושת הגופים הללו יחד, הפכו לגוף המטיל את צילו על הממשל בישראל, כדוגמת "המועצה לביטחון לאומי" התורכית, מבלי שאיש הסמיכם לכך.
אסור שדבר כזה ישתרש במדינה דמוקרטית.
הממשלה לא מתפקדת. כל אמירה ועשייה של ראש ממשלה או של שר, מיד נבחנים על ידי "הכוח העולה" של מערכת אכיפת החוק. המערכת הזו מגיבה מיד ומביעה את דעתה, "אם יש לדובר זכות להביע עמדה", "האם יש לו זכות להשתתף בישיבה", "האם יש לו זכות לבצע מהלך, במסגרת תפקידו המיניסטריאלי" וכד'.
אוי לנו, כמדינה דמוקרטית, שכוחות האכיפה יכפו את דעתם על העשייה השלטונית.
חייבים לפרק את החבילה ושכל אחד יחזור לעסוק בשלו.
המשטרה חייבת לחזור לתפקידה הקלאסי, כמופקדת על הסדר החברתי, על פי הסמכות שהמדינה העניקה לה. במסגרת זו היא נלחמת בפשיעה, חוקרת חשודים ואוספת ראיות להבאתם לדין.
התביעה, אף היא חייבת לחזור לתפקידה הקלאסי, כבוחנת את ממצאי החקירה ודרכי איסוף הראיות.
בתי המשפט, עליהם לחזור להיות מעוזו של האזרח כבתי משפט לצדק, ולא כחותמות גומי לכתבי אישום של הפרקליטות.
הסוציולוג הגרמני רוברט מיכלס, שחקר את הארגונים הסוציאליים והאיגודים המקצועיים באירופה, שלפני מלחמת העולם הראשונה טען "שבכול חברה דמוקרטית יש נטייה ליצירת אוליגרכיה", נראה לי שגם אצלנו מתחילה להתפתח נטייה כזו. חייבים למחות בכל דרך אפשרית נגד אוליגרכיה המטילה את חיתתה על השלטון.
ניקולו מקיאוולי, האיטלקי בן המאה ה- 16 כתב בספרו "הנסיך": "נסיכות חדשה דורשת עריצותו של נסיך, ואת האריסטוקרטים המתנגדים לכל רפורמה, צריך להכניע בכל מחיר".
אסור לדכא כל רצון לרפורמה. לא ייתכן ששר בממשלה, המוגדר כ"רשות מבצעת", לא יוכל להביע את רצונו מבלי להיתקל "באריסטוקרטים המתנגדים לכל רפורמה", כדברי מקיאוולי.
נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרון ברק, הגדיר בזמנו את תפקידה של המשטרה כך: "שוטר, אין עליו מרות זולת מרותו של הדין. המשטרה אינה גוף פוליטי, אלא אזרחי. תפקידה של המשטרה אינו לשמור על הממשלה, אלא לשמור על המדינה. המשטרה והמדינה אינם היינו הך" (סיכום יום עיון בנושא זכויות האזרח ואכיפת החוק , 29 בדצמבר 1986, הוצאת המטה הארצי, קצין חינוך ראשי).
זו הגדרה ראויה, רק שבימנו המשטרה הפכה לכלי בידי מערכת התביעה, ומערכת התביעה לכלי בידי המערכת המשפטית, וביחד כגוף אחד הם סכנה לדמוקרטיה.
|
בטעינה...
