כשלון אכיפת תיקון החוק למניעת העישון - נדבך נוסף בהתערערות שלטון החוק

יוסי מאוטנר
 

  בסוף שנת 2007 נכנס לתוקפו בקול תרועה התיקון לחוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעשן. היום, כשמונה חודשים מאוחר יותר, ברור כי אכיפת החוק הינה כישלון חרוץ. חוק העישון, שהיה אמור להוות כרטיס הכניסה של ישראל למועדון המדינות המערביות בנות התרבות האוסרות על העישון במקומות ציבוריים והאוכפות איסור זה הלכה למעשה, נאכף ומקוים בפועל במידה מוגבלת בלבד.
על אף החוק, נותר האוויר במרחב הציבורי סמיך ועשן כבעבר. המאפרות, שבהתאם להוראות החוק היו אמורות להיעלם מהמרחב הציבורי, מעטרות עדיין את שולחנות מקומות הבילוי ומנקזות סביבן פעילות עישון ענפה. פקחי העירייה, שיועדו לאכוף את החוק החדש, נמנעים דרך קבע לפעול במקומות הבילוי, ומותירים את סוגיית אכיפת החוק לשיקול דעתם הכמעט בלעדי של בעלי העסקים.
בראשית ימיו, לא נתפסה אי-אכיפת חוק העישון כדבר המובן מאליו. ההיפך הוא הנכון, בעת כניסת החוק לתוקפו התייחס אליו ציבור המעשנים באופן רציני ומלא חשש. באותה עת, הפך הדיון בהשלכות החוק לשיחת היום (ובעיקר: הלילה) בברים, במסעדות ובבתי הקפה של תל אביב. בקרב המעשנים ההמומים, שסברו כי מעתה יהוו קבוצה מנודה ומודרת, התפתחה מיד סולידאריות של מדוכאים. אנשים מכל השכבות, שהמכנה המשותף היחיד שאיחד אותם היה אהבתם לניקוטין, חברו בסמוך למפתני הכניסה של מקומות הבילוי, וביכו את מר גורלם.
הביטויים שבהם השתמשו המעשנים בשיחותיהם כאילו נלקחו מהז'רגון המהפכני. "צריך לצאת לרחובות", אמר מישהו. "אי אפשר לעבור על זה בשתיקה", אמרה אחרת. בתוך סערת הרגשות, נשמע מעשן חמור סבר אומר ש"המדובר ברגע היסטורי, מאותם רגעים שייצרבו היטב בתודעה הציבורית, ממש כמו רצח רבין ונפילת התאומים." "עוד כמה שנים", אמר מעשן אחר, בקול מלא פאתוס, "נשב ונדבר על היום הזה, וכל אחד מאיתנו יזכור בדיוק איפה הוא היה כשתיקון החוק עבר".
התייחסותו הרצינית של הציבור הישראלי לחוק העישון בראשית ימיו, מהווה בסיס משכנע לטענה שביום כניסת החוק לתוקפו האמין הציבור, במידה רבה, כי החוק ייאכף על ידי רשויות המדינה. הלך הרוח המהפכני-אקטיביסטי שאפיין תל אביבים רבים בימים שלאחר כניסת החוק לתוקפו, לא היה מתקיים, אילולא האמינו תושבים רבים באמת ובתמים שעיריית תל אביב אכן תציית לחוק ותמנע מתושביה לעשן במקומות ציבוריים.
חוק העישון, הינו כנראה אחד החוקים המדוברים והמתוקשרים ביותר שנחקקו בישראל, המחיש באופן הבוטה והחריף ביותר את אוזלת ידה של המדינה באכיפת חוקיה. בניגוד לחוקים אחרים שלא נאכפו אך, נכנסו לתוקפם ב"שקט" ועוררו הד ציבורי מוגבל בלבד, חוק איסור העישון נכנס לתוקפו תוך שהוא מעורר רעש מהדהד ונבחן תחת אור הזרקורים של הדיון הציבורי. רבבות אזרחים שבימים כתיקונם שאלת אוזלת היד של רשויות שלטון החוק אינה חלק מסדר יומם, נחשפו לדוגמא חיה של אי אכיפת חוק המדינה. אכן, יומרתה חסרת הכיסוי של המדינה לעצב מחדש את תרבות הפנאי, הבילוי והצריכה נחשפה בשיא חולשתה.
אלא שההשלכות השליליות של אי אכיפת חוק העישון אינן מסתכמות רק בהעצמת הפגיעה באמונו של הציבור בשלטון החוק. באופן פרדוקסאלי, אי-אכיפת חוק העישון מעודדת דה-פקטו בעלי עסקים, שככלל הינם אזרחים ישרים ושומרי חוק, להפר את החוק ככורח של המציאות העסקית שבה הם נתונים. אין זה סוד כי ענפי המסעדות וחיי הלילה מתאפיינים בתחרות מרה. בעלי העסקים נדרשים לטפח קהל לקוחות נאמן וקבוע, ולפעול שוב ושוב לשימור יתרונם היחסי על מתחריהם. בעלי עסקים אלה מושפעים במידה רבה מרצונות לקוחותיהם. בתקופה שלאחר כניסת חוק העישון לתוקפו, הפעיל ציבור הלקוחות לחץ בלתי נדלה על בעלי העסקים, בדרישה כי שוב יותר להם לעשן במקומות הבילוי.
בשל הלחץ האמור, ומשראו בעלי עסקים כי חוק העישון אינו נאכף, החלו יותר ויותר בתי בילוי להתעלם מהחוק ולאפשר מחדש עישון בשטחם. הדבר גרם לנזק כפול: האחד, בעלי עסקים נורמטיביים התפתו לנהל פעילות מסחרית מפירת חוק. השני, בעלי עסקים שהתעקשו לשמור על החוק וסירבו לאפשר ללקוחותיהם לעשן במקומות הבילוי שבניהולם, התמודדו עם ירידה בהכנסותיהם, שהייתה תוצאה ישירה של צייתנותם לחוק. חוק העישון יצר אפוא מציאות מעוותת, שמחד מתגמלת ומעודדת מפירי חוק, ומאידך אינה מגבה, ואף מחלישה, בעלי עסקים ישרים.
אי-אכיפת חוק איסור העישון מהווה נקודת ציון נוספת בתופעה הגוברת והמדאיגה - הפגיעה בכוח השלטוני של המדינה. אי-אכיפה של חוקי המדינה מוביל בסופו של דבר לפגיעה בשלטון החוק ולאנרכיה. אך באמצע חודש יוני 2008 הביעה שרת החוץ, ציפי לבני, בדברים שנשאה בכנס ירושלים השלישי לאיכות השלטון, את חששה מפני מצב בו "איש הישר בעיניו יעשה", ואף הוסיפה ותיארה מצב זה באמצעות המונח "אנרכיה".
היקף הדיון הציבורי באי אכיפת חוק העישון והשלכותיו, תרם להפנמה ציבורית עמוקה באשר לרפיון ידה של המדינה באכיפת חוקיה. אזרחי המדינה, שהמתינו ל"מהפיכת איסור העישון", בין אם לשמחתם ובין אם למורת רוחם, ועקבו אחר התפתחותה, הבחינו כיצד הפך חוק העישון אט אט לאות מתה במקומות הבילוי.
אותם מעשנים, שהתמלאו חשש מכך שחוק העישון ייכנס לתוקפו והאמינו בכוחה של המדינה לשלוט ולהשליט את סדריה, לא ישובו עוד להאמין בשלטון החוק כפי שהאמינו בעבר.
אותם בעלי עסקים שחצו את הקווים והתפתו להפר את החוק ולהתיר לקהל לקוחותיהם לעשן במקומות האסורים, קרוב לוודאי יהססו פחות להפר חוקים אחרים בעתיד. ובעלי העסקים שהתעקשו לשמור על החוק והתמודדו עם ירידה בהכנסותיהם, לא ינהגו כך בהכרח גם בעתיד.