|
נאמר הרבה פעמים שדמוקרטיה זה נס. מדינה יהודית או ישראלית זה נס. מדינה דמוקרטית יהודית או יהודית דמוקרטית זה נס כפול. אנחנו צריכים הרבה מאוד נסים בשביל הדברים הללו.
דמוקרטיה זה סוג של אידיאל שלא ניתן להגשימו כמו כל אידיאל אחר. דמוקרטיה זה בעצם שלטון של פשרות ופלמטיזם.
על הביקורת הזאת אני רוצה לומר את הדבר הבא: כמובן שדמוקרטיה זה אידיאל, שאפשר להגשימו רק בחלקו. אבל אם לא לוחמים על הגשמתו במלואו אי אפשר להגשים אפילו את חלקו. על השאלה האם ישראל היא דמוקרטיה, ברצוני להשיב כך: חברה יכולה להיות לכל היותר, ואני מדבר כאדם שעוסק גם בהיסטוריה וגם במחקרים קואופרטיביים על דמוקרטיה, 80 אחוז דמוקרטית. כדי להיות 80 אחוז דמוקרטית צריך להילחם ב- 100 אחוז מהזמן. אך, לדאבון לבנו ישראל רחוקה מאוד מלהיות 80 אחוז דמוקרטית.
אני יכול לומר זאת על יסוד הבנתי בנושא, שישראל היא משהו מעורב 40 אחוז דמוקרטית, 30 אחוז אתנוקרטית, 20 אחוז תיאוקרטית ו-10 אחוז בלגן. הממדים משתנים באופן היסטורי.
מדוע רק 40 אחוז דמוקרטית? היסודות הדמוקרטיים הפורמאליים, קיימים בחירות חופשיות, חילופי שלטון, בדרך ללא אלימות, כמובן עד רצח רבין, שהיה לנו אירוע קשה מאוד. בתי המשפט די עצמאים, יש עיתונות חופשית, די חופשית. מה נוגס באפשרות של ישראל להיות יותר דמוקרטית? כמובן שהתשובה לשאלה בעניין הזה היא מאוד פשוטה:
א) כל עוד ישראל היא מדינה כובשת, השולחת אזרחים וחיילים לדכא עם שלם איננה יכולה להתגדר בלגיטימיות שמקנה המונח משטר דמוקרטי. זה כל כך ברור. אנחנו מדינה כובשת, בניגוד לכל החוקיות הישראלית והבינלאומית.
ב) משטר דמוקרטי הוא משטר בו הפוליטיקה מגבילה את עצמה על ידי חוקה ו/או על ידי תרבות פוליטית של ריסון עצמי. שני אלה חסרים במשטר שלנו לא חוקה ולא תרבות פוליטית של ריסון עצמי, שהם שני סממנים מובהקים של דמוקרטיה.
ג) הרוב בישראל הוא רוב אתני ולא רוב פוליטי. מהו רוב פוליטי? זהו רוב שיכול להתחלף בין הבחירות, אבל אצלנו באופן קבוע הרוב הוא רוב אתני. אני לא אומר שזה דבר רע, אבל זה פשוט לא דמוקרטי. זאת לא תכונה טיפוסית של דמוקרטיה, שהרוב יהיה כל הזמן רוב אתני. בארה"ב, שהיא כמובן מדינה שונה מאתנו בהרבה מאוד נתונים, הרוב הפוליטי משתנה. אצלנו הרוב הפוליטי משתנה בתוך הרוב האתני, וזו כמובן הבעיה.
המבנה הקואליציוני של מדינת ישראל מעמיד זה כנגד זה שני ערכים דמוקרטיים המהות של ערכים דמוקרטיים בסיסיים כמו שוויון בפני החוק, שוויון בין גברים לנשים, הרבה נושאים שקשורים בנפשה של הדמוקרטיה מבחינה ערכית מול הערך הפוליטי שהוא גם כן ערך דמוקרטי ממדרגה ראשונה, של יציבות שלטונית. במשטר הקואליציוני שלנו, אם היינו מחליפים ממשלה פעמיים בשנה, זה היה הורס גם את הדמוקרטיה. מה שעצוב כל כך בתוך מערכת כזאת, שאת היציבות השלטונית המערכת הפוליטית השלטת במדינת ישראל, קונה במחיר של ערכים החשובים לדמוקרטיה מהותית. כלומר, כל הזמן מקריבים ערכים של דמוקרטיה מהותית למען הערך של יציבות שלטונית. אני חושב שזה באמת דבר מאוד קשה. לא מיישמים את החוק במקרים רבים של התפרצויות של אלימות. נותנים לפתח כאן תרבות שלמה של איליגליזם, וכל זאת כדי לא לנקר כמה קולות שזולתם הקואליציה הייתה מתפרקת.
דבר שנוגע לתרבות הפוליטית משטר דמוקרטי אינו מכיר באזרחות פסיבית. הוא נישא על אזרחים אקטיביים, הרואים את עצמם כ-agencies, כאינדיבידואלים של שותפים לשלטון ומעצבים אותו.
צודקים אלה הטוענים, וביניהם שולמית אלוני, שמה שמאפיין את הישראלי המצוי ואת החברה כולה זו תחושה עמוקה של קורבנוּת. אני קורא לזה שאנחנו רואים את עצמנו כקורבנוּת אונטולוגית. הדבר הזה הוא כל כך מהותי לחברה הישראלית, ואם שמתם לב כמעט כל המלחמות שלנו הן רק תגובות. אנחנו כקורבנות מגיבים לאיוּמים עלינו. זאת אומרת אין יוזמה. המלחמות הן ההכרח של הקורבן להגן על עצמו. מה הבעיה עם הסיפור הזה? הבעיה היא שהן מלחמות 'אין ברירה', ואפילו את השלום, אלה שרוצים להצדיק באופן פוליטי את השלום, אומרים שהשלום הוא לא כל כך משאת נפש, אלא הכרח., הכורח הוא העיקרון של התרבות הפוליטית של מדינת ישראל. זה לא דמוקרטי! אנחנו לא אנשים חופשיים? אין לנו תאווה להגשים את עצמנו בצורה של חופש ולחיות בשלום? זה רק הכרח בטחוני?
כן בהחלט, אני מציע שאנחנו ניזום שלום. זה הרעיון. אבל אצלנו השלום הוא גם הכרח, אחרת אי אפשר להצדיק את זה בכלל.
אני אומר גם שמשטר דמוקרטי לא מקבל היררכיות של סמכות. אבל מה לעשות? כנראה שהתרבות הפוליטית שלנו שהובילה הרבה מאוד פעמים לרצון של בחירה ישירה של ראש ממשלה, ועדיין יש כאלה שרוצים את זה כמו ליברמן, נתניהו ואחרים אני חושב שהתרבות הפוליטית של ישראל היא ביסודה 60 אחוז מונרכיסטית. השאלה מאיפה זה בא? ייתכן ויש לנו איזה היסטוריה מונרכיסטית ממנה אנו נוטלים את המודל הזה.
מאז 1967, יותר נכון בשנות ה-70, חזרנו להיות מדינה בדרך, בגלל ההתנחלויות. עד המפעל הלא-לגלי של ההתנחלויות ישראל ניסתה ליצור את המוסדות הטיפוסיים של משטר דמוקרטי הפרדת רשויות, מדינה, חוק, בית משפט וכו'. ומה קרה מאז? מפעל ענק של התנחלויות שבוצע באישור ממשלה עם כסף מתחת לשולחן מצד כל משרדי הממשלה, ובאישור בלתי פורמאלי. בקיצור, יצרנו תרבות אנטי-דמוקרטית מובהקת, בלתי פורמאלית, עם כיסוי של פורמליזם ודיבורים ומשפטנים שאמרו כך ואמרו אחרת.
בכל העולם, בצורה מובהקת ביותר מתרחש הדבר בארה"ב, דמוקרטיה זה משטר שמוחק את ההיסטוריה. אנחנו המקור של הסמכות, אנחנו האנשים החיים ולא המתים. אנחנו נעלה ונוריד ממשלות. זה מה שמאפיין את הדמוקרטיה, וראינו את זאת היטב במשטר הדמוקרטי האמריקאי. אחת הסיבות שהם הקימו דמוקרטיה זה למחוק את ההיסטוריה שלהם מאירופה.
העם היהודי, הציבור היושב בציון, הוא אולי העם עם התודעה ההיסטורית הכי חזקה בין העמים, או בוודאי אחד מהחזקים ביותר. איך עם כזה יכול לחיות עם דמוקרטיה שמוחקת את התודעה ההיסטורית? זאת שאלה קרדינאלית ממדרגה ראשונה, והייתי רואה את זה כאתגר ולכן בנקודה הזאת אני לא מסכים עם הרעיון של הניגוד המוחלט בין דמוקרטית ויהדות. אני חושב שהביטוי הזה צריך להתייחס אליו כהזמנה להתמודד עם האתגר בשאלה: מאיפה באנו ולמה באנו לכאן, עם האתגר של דמוקרטיה שיש לה יחס, בצדק, מזלזל לגניאולוגיות שהן בדרך כלל טיפוסיות למשטרים אריסטוקרטים. זה אתגר שלא צריך לפתור אותו בחמש שנים, אולי במאה שנה, אולי עוד מאה שנה.
הדבר האחרון הוא איך נהפוך מדמוקרטיה רק ב-40 אחוז לדמוקרטיה יותר אמיתית? לאום ודת, עם שניסה לשחרר את עצמו, תוך כדי דיכוי. יש לנו בעיה. מצד אחד אנחנו עם, שניסה לשחרר את עצמו תוך כדי דיכוי של עם אחר. זאת בעיה עצומה. איך אפשר להתמודד עם זה? כמו כן, וזאת נקודה נוספת, אנחנו עם שבו ההגדרה של עדתיות מקבילה באופן סוציולוגי לדת, שוללת את זה, אבל מבחינות רבות באופן סוציולוגי זה מקביל להגדרה הסוציולוגית של השתייכות לעם היהודי.
לאור כל הדברים הללו אני תולה תקווה בכל זאת במגמות בחברה הישראלית כיום:
א) את הקרדיט לנפילתו הפוליטית של ראש הממשלה אהוד אולמרט יש להעניק בראש וראשונה לציבור ולתקשורת. אני יודע שהציניות לא מאפשרת כמעט לומר את זה בפה מלא, אבל לדעתי זה מוכיח על פוטנציאל לא מנוצל של תודעה אזרחית.
ב) את המגמה העולמית וגם הישראלית של האינדיבידואליזם, אי אפשר לעצור. לכן מי שמחפש סולידריות בחברה הישראלית צריך למצוא בסיס אחר לסולידריות, סולידריות שמבוססת על קונצנזוס בין אינדיבידואלים חופשיים, ולא על תפיסות אורגניסטיות אחדותיות מהסוג שמקומם אנשים רבים בישראל.
|
בטעינה...
