דמוקרטיה מעורבותית,
ראה ערך שווייץ

יצחק מאיר 

  אין סיכוי לשרטט את הפורטרט של שווייץ כמדינה וכחברה בשש מאות, או שבע מאות המילים שהעורך הנכבד הקצה למלאכה המרתקת והמעניינת הזאת. בנוסף, הקורא, אם יימצא כזה, לפני חופשת הסקי או אחריה, יתבלבל עם הצגתם הראשונה של נתוני בסיס בעיקר מפני שהעוגנים אליהם קשורה הבנתו את המושג דמוקרטיה תקועים בקרקעית, שאין בינה לבין התשתית אליה מעוגנת שווייץ כהוא זה.
המשפט: אין בשווייץ ראש ממשלה, יגרום לקורא להגביה גבה ולחשוד שמהתלים בו. אבל אכן אין. לשווייץ ממשלה בת שבעה חברים, מאז ייסודה כקונפדרציה בשנת 1848 ועד היום, לא אחד פחות ולא אחד יותר. אחת לשנה מתמנה אחד משבעת השרים ליו"ר תורן של האזקוטיבה ולנשיא המדינה. אולם באותה עת אין הוא חדל לעמוד בראש המשרד, שהועיד לו הפרלמנט.

אין ראש מדינה כזה בעולם.

נתון נוסף: המפלגות המיוצגות בקואליציה מציעות מועמדים לתפקיד שר, ושולחות אותם להתייצב אישית לבחירה לפני כלל חברי שני הבתים. בהעתקה למציאות הישראלית היה זה כאילו חברי הכנסת של ש"ס ואגודת ישראל בוחרים בנציג שינוי, עליה השלום, למשרת שר ואילו חברי הכנסת המייצגים את המפלגות של ערביי ישראל הערביות, במועמד האיחוד הלאומי או ישראל ביתנו. לא ישיג המועמד רוב של חברי שני הבתים – תציב המפלגה מועמד חילופי מקרבה, בתקווה שיזכה להיבחר.
שיטה דומה לא תמצא באף ארץ אחרת בעולם. לך תבין את הגויים...
המוטו של שווייץ, שזכה להיכתב בגאווה ברום הקופולה של הפרלמנט בברן, הוא Unus pro omnibus, omnes pro uno (אחד למען הכול. הכול למען האחד).
הייתכן, מדינה שהיא קונפדראציה של 26 קנטונים (23 ושלושה המחולקים לשניים!), שכל אחד בהם הוא מדינה שיש לה חוקה משלה, ובית עליון ובית תחתון ומערכת משפטית ייחודית, ובה מדברים ארבע שפות, ביניהן גרמנית שדוברי ברן אינם שומעים אותה, אם בזלאים משוחחים בה? ובנוסף, שמסילות הברזל שלה באפנצל אינם ברוחב המסילות בשאר הקנטונים, ושאין בה מערכת מיסים אחת? כיצד מדינה זו מאמצת באורח רציני מוטו המתאים אולי לשלושת המוסקטרים של אלכסנדר דומה, אבל לא למדינה הנראית מפוצלת עד שעל פי השכל הישר, אין בה בכלל מציאות של אחד בעבור כולם, אלא מציאות של אחד בעבור אחד בלבד?
ארצות הברית אימצה, כידוע, את הסיסמה שגם היא נחקקה בקפיטול והודפסה על שטרי הדולרים,  והפכה  לחלק  מחותמם של נשיאי ארה"ב: E pluribus unum (מתוך הרבים מתגבש האחד). הסיסמא הזאת במדינה החותרת להעניק זהות אחת לשלוש מאות מליון אזרחיה, שזה מקרוב באו מארבע קצוות תבל, ומתאזרחים בחמישים מדינות סוברניות, במידה רבה עד למאוד, אפשר להבין. היא סיסמת מטרה. הטבעת הסיסמא בשווייץ, שיש לה אמנם משרד ביטחון וצבא מפואר, בה כל אזרח ואזרח הוא חייל מילואים וכל שהיא מחפשת הוא לברר מי האויב, היא קריאת קרב הנראית כאוטוסטית לחלוטין...
לכן, לא נשרטט את הפורטרט אלא נסתפק במתן תווית היכר אחת הנותנת לשווייץ בתוך מדינות העולם ייחוד הראוי לעיון. היא הקרובה ביותר שיש בעולם לאידיאה של "דמוקרטיה השתתפותית", והדמוקרטיה שלה המיוחדת כל כך עובדת.
תא היסוד של המשטר השוויצרי הוא הקהילה. מושג זה כשלעצמו אינו ברור דיו, אם מחילים אותו בארץ שיש בה אמנם שלטון מקומי, אך אין בה זהות מקומית. בשווייץ ישנן 3,018 רשויות מקומיות הקרויות קהילה. הקטנה שבהן מונה עשר משפחות. כל אחת סוברנית לנהל את ענייניה, באופן ישיר, על-ידי נבחריה. הרשות המקומית אחראית לסדר, לביטחון, לכיבוי אש, לתקינות בתי הספר והיא מעורבת אפילו בקביעת הקוריקולום. התושבים נקראים לקבל הכרעות בנושאים הקובעים את איכות חייהם, ואפילו את אופיים האתי.

החוקה השוויצרית
החוקה השוויצרית קובעת, שאזרח הקהילה הוא אזרח הקנטון והקונפדרציה – בסדר זה ובשום סדר אחר. יש קהילות בהן קיים מוסד ה landesgemeinde , אסיפת כל האזרחים בעלי זכות ההצבעה הדנה והמחליטה ישירות בענייני הישוב. יש מקומות בהם אין החלטות מתקבלות הלכה למעשה, אלא בקונסנסוס והדיונים אינם כלים עד שהם מתמצים בהסכמה. אם תרצו זה מה שאמור בביטוי הלועזי לדמוקרטיה השתתפותית   Deliberative democracy     או     discursive democracy, היינו הך.
מן היסוד הזה צומחת השיטה השוויצרית כולה. היא נזהרת מלגרר אחר המודל של הדמוקרטיה האתונאית הישירה. אולם היא אינה נגרפת אל הדמוקרטיה השילוחית, בה האזרח אינו אומר את דברו – אלא ביום הבחירות בלבד. האזרח השוויצרי נקרא להיות מעורב כל יום. לא רק שהוא מחליט במשאלי עם במישור הקומונלי, הקנטונלי והפדרלי – כמעט ללא הרף – אלא הוא רשאי ליטול איניציאטיבה ולהציע על פי פרוצדורה, שאין כאן מקום לתארה, חוק לאישור העם. יש באורח פלא, בתוך הלבירינט האין סופי של עשרות ספרי חוקים ואלפי מחוקקים, מסורות, הסכמות, מנהגים ונוהלים – בהחלט מצב של אחד מעורב ומשתתף למען כולם, הסרים למשמעת הרוח הדמוקרטית הנושבת בין הגאיות המתפתלים לרגלי האלפים בקייצים הירוקים ובחורפים הלבנים. מיליוני התיירים, הבאים להתפעל מהנוף, אינם מעלים על דעתם, שהם נמצאים בארץ בה הסדר שלטוני משונה כל כך...
אין כמעט שאלה שאינה מובאת להכרעה בכל מישור ממישורי הממשל הפדרלי, הקנטונלי והקהילתי. המעורבות היא טוטלית וההתערבות היא כמעט יום יומית. מאז כינון הקונפדרציה ב-1,848 נערכו כארבע מאות משאלי עם בשאלות לאומיות, מהן קריטיות – כגון זכות ההצבעה לנשים, שלא זכתה לאישור בשנת 1959 אולם התקבלה במשאל נוסף, שנערך בשנת 1971 ברוב של למעלה משש מאות אלף מצביעים, רובם גברים, מול למעלה משלוש מאות אלף מתנגדים קצתם נשים. אגב בתוך הקנטונים עצמן, לא כל הקהילות השלימו עם אכיפת הזכות הפדרלית, ותהליך ההסכמה לא הושלם אלא לאחר קרוב לשלושים שנה.

ביטול ...הצבא
משאל עם בשנת 1989 הציע את ביטול...הצבא. למעלה ממיליון שוויצרים הצביעו בעד. קרוב לשני מיליון דחו את ההצעה. שווייץ נותרה חמושה ודרוכה, והיא רואה בשירות הצבאי חלק מרכזי בעיצוב אישיותו של האזרח, בחינוכו לאתוס השירות של המולדת בכלל ולרוח ההתנדבות במיוחד. גם נושאים כבדי משקל אחרים התקבלו, או נדחו, בשוייץ על-ידי משאל עם: ההצטרפות לאו"ם, הקמת כורים אטומיים לשם שלום, הגבלת מספר המהגרים והעובדים הזרים. אך גם הצעות לאסור את ייצור המשקה האלכוהולי אבסינט, ימי ראשון ללא תחבורה, מספר שעות העבודה היומיות. גם השחיטה נאסרה בשווייץ במשאל עם, שראה בה צער בעלי חיים. יהודי שווייץ, שיכלו אולי לזכות בעתירה משפטית מכוח חופש העיסוק וחופש הדת העדיפו, ומעדיפים עדיין לא להביא את הנושא להכרעה במשאל עם, מחשש ליצירת מחלוקת שתתגלה כמוגלה אנטישמית.
במישור הקהילתי השאלות קצת שונות. אין בידי קהילה, לדוגמה, יכולת פיננסית להבטיח שירותי חינוך, יוצע שיתוף פעולה עם קהילה אחרת ויאושר או יידחה במשאל. תוואי של דרך עירונית ייקבע אף הוא במשאל. כריית מנהרה העשויה להציק למי שגר בכניסה או ביציאה ממנה, תובא למשאל. הקהילה קובעת את שיור המס. היא אחראית לשירותי הרווחה, לתחבורה הציבורית, לביטחון השוטף, ובעצם למשטרה המקומית, לשירותי הדת, וכל מה שמוחלט בתחומים המגוונים האלה – מובא לאישור בהצבעה ישירה של התושבים. האזרח אינו ריבון לשעה. הוא ריבון כל שעה.
אני מציג בקצרה את תווית ההיכר הזאת, בידיעה שלא אצליח להרשים בה איש. מיד היא תזכה למלים, ש"היא לא שייכת", או "פה זה לא שווייץ". איני חולק על כך. אולם, ככל שאני שמח בחלקי, והארץ שאני נמנה בהודיה עם בניה, אינה כאחת הארצות בעולם, לא היה נגרם לנו נזק שאין לו תיקון, אילו אימצנו לעצמנו, ולו מעט שבמעט, מן הדמוקרטיה שאני קורא לה דמוקרטיה מעורבותית, המקיימת את שווייץ בייחודה שלה.