פגיעה חסרת תוחלת במשטר הדמוקרטי

טליה ששון 

  הבקשה וההחלטה של ועדת הבחירות המרכזית לפסילת מפלגת בל"ד, שהוגשה לועדת הבחירות המרכזית בידי מפלגת ישראל ביתנו ובתמיכת מפלגת קדימה ובסופה גם בידי מפלגת העבודה, נראית לי נטולת בסיס משפטי ואין לה הצדקה ציבורית.
כדי להבין זאת יש לחזור אל העבר. בשנת 2003 הגיש היועץ המשפטי לממשלה בקשה יזומה מטעמו לפסילת מפלגת בל"ד. בקשתו נסמכה על בקשת שב"כ שבאה לפניו, להביא לפסילת מפלגת בל"ד מלהתמודד לבחירות לכנסת ה-16, וזאת לאור חומר ביטחוני שלילי לפיו מפלגה זו שוללת את אופייה היהודי של ישראל ולמעשה את קיומה. במקביל לבקשת היועץ המשפטי לממשלה הוגשו אז בקשות דומות גם על ידי מפלגות ימין אחדות. ועדת הבחירות המרכזית פסלה את מפלגת בל"ד ואת העומד בראשה, אולם בית המשפט העליון, ברוב של 7 מול 4 ביטל את החלטת ועדת הבחירות המרכזית מחוסר ראיות מספיקות. היועץ המשפטי לממשלה דאז התנגד לעומת זאת, לפסילת מפלגת רע"ם –תע"ל, אותה פסלה ועדת הבחירות המרכזית בשנת 2003, אך בית המשפט העליון ביטל את החלטתה.
בבחירות 2003 סבר היועץ המשפטי לממשלה דאז כי עליו להציג את החומר הביטחוני השלילי, שהוצג לו בנוגע לבל"ד בפני ועדת הבחירות המרכזית. בפסק דינו בפרשה זו ציין הנשיא (דאז) אהרון ברק כי נכון פעל היועץ המשפטי לממשלה ושבכך מילא תפקידו כראוי.
אך בבחירות אלה חיווה דעתו היועץ המשפטי לממשלה מזוז כי אין תשתית ראיתית לבקשה; יתר על כן: ככל הידוע לא פנה שוב השב"כ ליועץ המשפטי לגבי מי מהמפלגות שנפסלו; ועזמי באשארה – איננו עוד ראש מפלגת בל"ד ועזב את הארץ. נראה על כן שהבסיס המרכזי לפסילת הרשימות של מפלגות אלו אינו נעוץ בשינוי רדיקלי שחל בתנועת בל"ד, אלא צומח בעיקרו מהשדה הפוליטי.

הקושי בפסילה
הקושי המרכזי הנעוץ בבקשה לפסילת רשימה כלשהי, היא הפגיעה האנושה בחופש הביטוי ובזכות לבחור ולהיבחר שהן מהזכויות הגרעיניות ביותר, הנטועות עמוק בלב ליבו של המשטר הדמוקרטי. שלילת ההצבעה מציבור מסוים מונעת ממנו מלממש את שאיפותיו הפוליטיות, מונעת ממנו להשפיע על דרכה של המדינה, ופוגעת ביכולתו להביע את עמדותיו והשקפותיו. יתר על כן. שלילה זו יכולה הייתה להביא לזרמים תת קרקעיים לפרוץ החוצה בדרך של אלימות והפרות חוק.
שלילת הזכויות הבסיסיות הללו מחלק מהציבור הערבי במדינה יש לה השפעה הרסנית עוד יותר. היא באה על רקע תחושות קיפוח עמוקות, שניזונות מיחס מנוכר ובלתי שוויוני בתחומי חיים רבים של המדינה כלפיהם, שקיבלו ביטוי בדו"ח ועדת החקירה הממלכתית בראשות שופט בית המשפט העליון אור; היא עלולה למנוע מבני הציבור הערבי אף שאינם תומכים ברשימת בל"ד, מלהשתתף בבחירות; היא עלולה לתרום לתיאור מדינת ישראל בעולם כמדינה בעלת משטר דמוקרטי נכה ובלתי ראוי, ותשמש מצע נוח להגברת הביקורת הבינלאומית נגדה ההולכת וגוברת ממילא, ומצטלבת השנה עם תמונות הזוועה של פגיעה חמורה באוכלוסיה האזרחית בעזה, ונוכח כיבוש רב שנים של הגדה המערבית.
נימוקים אלה אין בהם כדי לפחת בבעייתיות שיוצרים מסריה של מפלגת בל"ד בכל הנוגע לסעיף 7א לחוק יסוד הכנסת. אך כמו בכל החלטה, יש לבחון את התועלת מקבלת החלטה מסוימת לעומת המחיר של קבלת אותה החלטה. במקרה של בל"ד, אין לה אפשרות ריאלית להביא לשינוי אופייה היהודי של ישראל, אפילו אם יש ראיות מוצקות שזו שאיפתה. מאידך, החלטה לפסול אותה, נושאת בכנפיה את כל המחירים אליהם הפניתי לעיל, של פגיעה חמורה במשטר הדמוקרטי, עידוד לאלימות וכו'. מכאן שבמקרה זה, אין זה ראוי ציבורית- וגם אין לכך בסיס משפטי הולם, להביא לפסילת המפלגה. ודאי שאין זה המצב ביחס לרשימת מפלגת רע"ם- תע"ל.

התמהיל המיוחד
חוק יסוד הכנסת וחוק הבחירות, יצרו תמהיל מיוחד של מנגנון לפסילת רשימות, שהוא מנגנון משולב של המערכת הפוליטית ומעליה, כערכאה מתקנת טעויות- המערכת השיפוטית, הוא בית המשפט העליון בהרכב 9 שופטים (במקרה של החלטת ועדת הבחירות המרכזית על פסילה). מנגנון מורכב זה מתייחס ברצינות רבה לעמדת חברי ועדת הבחירות המרכזית ונותן לה משקל עד כדי אי התערבות בית המשפט העליון, במקרה בו הוועדה מאשרת מועמד או רשימה – אף אם שופטי בית המשפט העליון סבורים שלו היו הם מקבלים את ההחלטה מלכתחילה, היו מחליטים אחרת (כך נקבע ביחס לבקשה לפסילת מרזל בשנת 2003).
האם חברי ועדת הבחירות מתייחסים באותה רצינות לעצמם? נראה שלא. מילא מפלגת ישראל ביתינו, שכל כולה ותעמולת הבחירות שלה מושתתים על שנאה לערבים, עטופה היטב בטענות לאומניות. מה ניתן לצפות מהם. אך מפלגת קדימה שהצטרפה לבקשה, ועוד הגדילה לעשות מפלגת העבודה שהצביעה בוועדה לפסול? נראה לכאורה כי מפלגות אלה בחרו על רקע קולות המלחמה העולים מעזה, לעשות לעצמם תעמולת בחירות חינם, מפגן נאמנות למדינה כביכול – גם במחיר של חתירה תחת יסודות המשטר הדמוקרטי שלה.
בבוא בית המשפט העליון להחליט בבקשת פסילה, הוא זקוק גם לתמיכה ציבורית של חלק מהציבור לפחות, לגיבוי החלטות מתונות, משפטניות וראויות של בית המשפט. הצטרפות רוב המפלגות הציוניות להחלטה לפסול, פוגעים ביכולתו ארוכת הטווח של בית המשפט העליון לשמור על יסודות המשטר הדמוקרטי. כדאי למפלגות הציוניות, אם נותרה בהן מעט אחריות לאומית באמת- לחשוב על זה.