|
דן פתיר היה יועץ התקשורת של ראשי הממשלה יצחק רבין ומנחם בגין ז"ל. עד מהרה הפך להיות אחד מיועצי התקשורת הבולטים, מבין יועצי ראשי הממשלות בישראל ודובר שגרירות ישראל בארה"ב. לפני כן עבד, כעיתונאי בכיר בעיתון "דבר".
- עד כמה התקשורת משפיעה על הדמוקרטיה בישראל ?
"אני מבקש להבחין, בראשית דבריי, בשתי הבחנות חשובות:
* בניגוד לעבר העיתונות הישראלית, כיום היא לא מפלגתית. היום העיתונות המפלגתית לא משחקת תפקיד כלל. מה שנותר מאותה עיתונות, זה כלי תקשורת מסחריים-תחרותיים. הרייטינג והכסף הפכו להיות ערך העליון.
* דבר שני זה עניין האיכויות. ביקורת אין פרושה דבר פסול, אלא דבר מבורך. אבל בעבר שמרו על איכויות המקצוע: על דיוקים, על הבדלה בין דעה לידיעה, מה שחשוב היה להבחין בדברים הללו. התלות המסחרית של התקשורת, היא דבר מסוכן. זה לא עניין של רייטינג רק. הקיום של עיתונות חופשית הופך להיות יותר רעוע – ככל שהמצב הכלכלי הולך ומחמיר.
אני מסתובב הרבה מאוד בעולם. אני רואה כיצד העיתונים הגדולים בארצות הברית –הניו-יורק טיימס והוושינגטון פוסט – מאבדים הכנסות, כתוצאה מהקטנת הפרסומות, ירידה בתפוצה".
- מה זה משפיע, בעצם, על הדמוקרטיה ?
"מיד אגיע לזה. היום, למשל, בניגוד לעבר השפעת הניו-יורק טיים על הבוחר – אשר בעבר הייתה גדולה ביותר- היום השפעת העיתון על קוראיו היא קטנה בהרבה.
לגבי מדינתנו הקטנה. אני רואה שני דברים:
1. המסחריות ההולכת וגדלה בעיתונות שלנו.
2. מנגד ההעדפה האישית של הנבחר לבוחר. לא למפלגה, לא לרעיון, לא לדרך ולא לאינטרס הלאומי – אלא קודם כל הוא דואג לעצמו. ברגע שהנבחר דואג קודם כל לעצמו, הקוד המוסרי והערכי – בטל כמעט בשישים. לכן אני אומר שהעיתונות הישראלית משפיעה על הדמוקרטיה לאו דווקא לייצב אותה ולחזקה, אלא היא מחלישה אותה.
אני לא נגד ריבוי דעות. ככל שיתרבו הדעות – מה טוב. אבל ברגע זה אין הבחנה בין אינטרסים לאומיים-קיומיים לבין טובת הפרט וכלי התקשורת. זהו מצב לא טוב. הדבר אינו תורם לייצוב הדמוקרטיה".
לא לשוב לעיתונות מפלגתית
- אם כך היית רוצה שנשוב לעיתונות המפלגתית ?
"בפירוש לא. אני נגד נוסטלגיה. אני נגד חזרה למה שהיה. אני רוצה קדימה. אני נגד התרפקות על זיכרונות העבר. נזכרים בדברים הטובים ושוכחים את הדברים הלא טובים. אבן הבוחן שלנו זו המציאות. לכן אני בעד ריבוי כלי התקשורת בישראל, ולא לפעול לצמצומה. מיזוגים בין כלי תקשורת, אינם מביאים תועלת, אלא מקטינים את מרחב הפעולה של כלי התקשורת.
הייתי מצפה, שכלי התקשורת בישראל ימקצעו את העיתונאים כך, שתהיה להם היכולת להבחין בין המסחור לבין המקצוע עצמו. שתפריד, כאמור, בין דעה לידיעה. הידיעות חייבות להיות נכונות ומהימנות".
- אנו עדים לתופעה, למשל ישראל היום, שהוא עיתון מטעם. אתה יכול לראות זאת היטב בכותרות הראשיות. זה נוגד את הצפיות שלך...
"אמת. הוא אינו מעניק רק כותרות מחמיאות למי שהוא אמור לייצג, אלא גם עושה סקרים, שהופכים לכותרות ראשיות. סקרים המחמיאים מאוד למי שהוא מריץ לראשות הממשלה. אין עיתון בלי עמדה. אבל אסור שלעיתון תהיה עמדה אחידה, צרה ומסוות".
- נוטים לתת הרבה כוח לכלי התקשורת בישראל. האם מחשבה זו היא נכונה ?
"זו מציאות. זאת התמסרות מסוימת לתקשורת. התמסרות של הפוליטיקאים, התמסרות לטורים כלכליים. אני רואה בעיניים לא טובות את הנהירה של אנשים מובילים בכלכלה הישראלית, הרצים להופיע בטורי הרכילות. מה מטרת איש העסקים? יותר חשיפה? יותר פרסום? הדברים הללו רק מחלישים את המשוואה בין ציבור לתקשורת. ההתמכרות הזאת מפריעה לי מאוד. אם כלי תקשורת מכובדים מקדישים טורים שלמים לרכילות מסוג זה, הדבר מאוד מפריע לי. בארצות הברית, לדוגמה, חוכמתם של העיתונים שם היא נובעת מיכולתם לנסות להשפיע על סדר היום הלאומי אבל לא לקבוע אותו".
השפעת הפוליטיקאים על התקשורת
- מניסיונך העשיר, הן כעיתונאי מהשורה והן כיועצם של ראשי הממשלות מנחם בגין ויצחק רבין ז"ל, כיצד אתה רואה ניסיונם של פוליטיקאים להשפיע על הפוליטיקה הישראלית ?
"אכן ניסיוני הוא בשני צדי המתרס. הפוליטיקאים מול כלי התקשורת. בתקופה בה עבדתי עם שני ראשי הממשלה שציינת, במשך שמונה שנים רצופות, מדובר בשני אנשים שונים לחלוטין. אבל אני יכול לומר ששניהם כבדו מאוד את כלי התקשורת, צידדו בעיתונות חופשית וייחסו לה חשיבות רבה. ידעו על השפעתה של העיתונות. ניסו לרתום לצידם את כלי התקשורת ולנצלה, אבל לא התבטלו בפניה. שניהם כבדו מאוד את הנושא הזה ששמו עיתונות חופשית.
אסור לה לעיתונות להיות לא מאוזנת כלפי הממסד. מה שניסיתי לעשות, במשך שמונת שנות עבודתי הוא להעניק לקודקוד תמונה המקיפה ביותר המאוזנת ככל שניתן, על מה שהעיתונות חושבת. לא להתחשב בכל דבר שהעיתונות חושבת. במקביל הקפדתי לערוך הרבה מאוד תדרוכים אישיים, בין ראשי הממשלה לבין עיתונאים בכירים, בנושאים הקשורים למדיניות הממשלה בפוליטיקה וכלכלה. לא הייתי מכנה זאת ניצול כלי התקשורת, אלא להסתייע בה, דרכה להשפיע על דעת הקהל.
היו תקופות קשות, כמו תקופת רבין בפרשת הדולרים שלו, או מחלה של מנחם בגין. בקדנציה הראשונה של בגין היה לו אירוע מוחי והוא אושפז בבית חולים הדסה. אני עמדתי על כך שהודעות רפואיות, בשום פנים ואופן לא יפורסמו על-ידי לשכת ראש הממשלה, אלא רק על-ידי בית החולים. האחריות היא של הרופא ושל בית החולים".
הקשיים של רבין ובגין
- מה אתה זוכר במיוחד במשך שמונה שנות כהונתך, בתחום התקשורת, כאיש המקורב ביותר הן לראש הממשלה יצחק רבין והן לראש הממשלה מנחם בגין ?
"תשמע כל אחד והקושי האישי שלו. לרבין, למשל, הייתה בעיה אמתית בכהונה הראשונה, כראש ממשלה. פתאום היה עליו להתמודד עם כלי התקשורת. דבר שהיה לו זר כמעט לחלוטין. הפוליטיקה בשבילו הייתה תחום קשה ביותר. הדבר בא לביטוי במיוחד בתקופת ביקור קסינג'ר. הן רבין והן שר החוץ האמריקאי פעלו כדי לרכוש את דעת הקהל בישראל. זה לא היה פשוט.
ואילו בגין, שנבחר בשנת 1977 כראש ממשלה, היה איש מוחצן מאוד כפוליטיקאי. אבל, בניגוד לרבין, הוא היה איש הבמה וההצהרה. היה לו קשר טוב עם הציבור. עם בגין נוצרה לאט לאט סימביוזה מסוימת. בקמפ דיויד הוא שינה את דעתו הפוליטית. להעביר לציבור הרחב את דעותיו, בתקופה הזאת, זה לא היה פשוט כלל וכלל. באמצעות תדרוכים אישיים עם עיתונאים בכירים, פגישות עם ועדת העורכים – כל הדברים הללו סייעו לבגין להסביר לציבור את השינוי הפוליטי שחל אצלו והסכמתו לסגת מכל רחבי סיני. כולל ימית ושארם".
- ולסיכום: מהו האני מאמין שלך ?
"אני מאמין גדול בכלי התקשורת. בעיתונות. אסור לפגוע בה. בעצמאותה כמקצוע וכערך. פוליטיקאים שינסו לפגוע בתקשורת הם יפגעו גם בעצמם וגם בכלי הדמוקרטיה. באותה מידה שהתקשורת צריכה לשמור על המידיות שלה, לשנות עמדות אבל לא לפגוע בדמוקרטיה".
|
בטעינה...
