קריסת מערכת המשפט –
פגיעה קשה בדמוקרטיה

דוד יפתח 

  דמוקרטיה איננה רק בחירות פעם בארבע שנים. דמוקרטיה גם איננה כינוס החורף וכינוס הקיץ של הכנסת.
דמוקרטיה אמיתית היא מצב בו שומר השלטון בכל כוחו על זכויות האזרח. דמוקרטיה היא ביטחון אישי, חרות, אכיפת חוקי המדינה והרגשה כללית של אזרחי המדינה, שמי שפוגע בחברה על-ידי הפרת חוקיה – ייענש. יהיה זכאי למשפט צדק, אך המשפט ייערך בזמן סביר, ובסופו יצא הצדק לאור.

אין ספק, המצב המתואר אינו קיים אצלנו. במיוחד אצלנו בשנים האחרונות. גופי אכיפת החוק קורסים והמערכת כולה זקוקה למהפכה, וזאת בזמן הקרוב ביותר.
במה דברים אמורים?
כסנגור העוסק למעלה משלושה עשורים בניהול משפטים פליליים, אני תוהה כל יום כיצד יכולה מדינה שחרטה על דיגלה את יסודות החרות, הצדק והמשפט לקבל מצב בו נאשמים עצורים במשך חודשים רבים, ולעיתים גם שנים, מבלי שהורשעו בדין?

החוק שחוקקה הכנסת מנסה למנוע מצב אבסורדי כזה. החוק קובע, שנאשם הנמצא במעצר תשעה חודשים ומשפטו לא הסתיים בהכרעת דין – ישוחרר ממעצרו. החוק הותיר חריג: במקרים מיוחדים וחריגים רשאי שופט בית המשפט העליון להאריך את המעצר מעבר לתשעה חודשים, ב"מנות" של שלושה חודשים בכל הארכה. לצערנו הפך החריג לכלל. אין כמעט משפטים המסתיימים בתשעה חודשים, ובית המשפט העליון נאלץ להאריך מעצרם של נאשמים – שהם כמובן בחזקת חפים מפשע – עוד ועוד פעמים. וגרוע מכך: נאשמים בעבירות חמורות ביותר, ואפילו נאשמים בעבירות רצח, משוחררים מהמעצר בשל הימשכות ההליכים בעניינם.

האם זו אינה פגיעה אנושה בדמוקרטיה? מה נגיד לנאשם המוחזק במעצר שנה ויותר, ומשפטו טרם התחיל (ומקרים כאלה קורים אצלנו בכל יום)? להתנחם בכך שלנו יש את הדמוקרטיה הכי נהדרת במזרח התיכון? שבנובמבר – אפילו אם יהיה עצור עד אז, יוכל לממש את זכות ההצבעה שלו אפילו בבית הסוהר?

אך זו אינה התוצאה הקשה היחידה: קיימת תוצאה שהיא אף חמורה יותר: סכנה אמיתית לתוצאות בלתי צודקות של המשפטים – גם לכיוון הסנגוריה וגם לכיוון התביעה הכללית – כתוצאה מהלחץ והעומס. ואסביר את דברי:

החשש משחרור עצורים מסוכנים כתוצאה מהימשכות ההליכים, גורם לעיתים קרובות לכך, שהפרקליטות נאלצת להסכים להסדרי טיעון קלים ביותר, על אף שחומר הראיות בתיק מוצק, ולכאורה אין כל סיבה שלא למצות את הדין עם הנאשם. וחמור יותר: שופט הכותב את הכרעת הדין שנים לאחר ששמע את העדים, אינו יכול בשום פנים ואופן לזכור מה הייתה התרשמותו מהעדים כאשר שמע את עדותם. השופט כותב שהוא התרשם מהעד ולכן הוא מאמין לו, ובעצם השופט אינו זוכר כלל את העד ובודאי שאינו זוכר את עדותו.

אין ספק שהדבר עלול להביא להכרעות דין בלתי נכונות, הרשעת נאשמים חפים מפשע וזיכוי נאשמים אשמים.

כאזרח ומשפטן, שמערכת המשפט יקרה וחשובה לו, אני אומר בוודאות גמורה שתפקוד המערכת המשפטית – שלא באשמתה – גורם לעיוותי דין קיצוניים, ולפגיעה קשה ואף אנושה ביסודות החשובים ביותר של הדמוקרטיה.

דמוקרטיה המכבדת את עצמה חייבת לטפח את מערכת אכיפת החוק. ובראש ובראשונה – את מערכת המשפט. המשטרה פועלת לא רע בכלל, ואף מצליחה להעביר תיקי חקירה בנויים היטב לפרקליטות. גם הפרקליטות עושה עבודה טובה, ומזרימה לבתי המשפט כתבי אישום רבים.

אלא שהפקק נוצר בבתי המשפט. שופטים עובדים שעות רבות כל יום. הם עמוסים בעבודה ובמקום כל תיק שהם מסיימים – מונחים על שולחנם שלושה חודשים. הם אינם מתפנים לכתוב פסקי דין, ונאשמים ממתינים לעתים קרובות שנה ויותר מסיום שמיעת הראיות עד למתן הכרעת הדין. עינוי דין בלתי אנושי.

בלי שידוד מערכות – בתי המשפט יקרסו לגמרי. איתם תקרוס כל מערכת אכיפת החוק.אנו נוכל להתגאות בכל העולם בדמוקרטיה הנהדרת שלנו – אך לא נוכל לצאת מהבית מבלי לחשוש. וגם ביתנו כבר לא יהיה מבצרנו.
חייבים להציל את מערכת המשפט. לחזק אותה. להזרים לה תקציבים גדולים. להכפיל את מספר השופטים. להגיע למצב בו הצדק ייעשה בבתי המשפט. ייעשה מהר וביעילות.
כך נציל את הדמוקרטיה.