בני קהילת "ביתא ישראל" מאתיופיה טענו מאות שנים ליהדותם, ורק בשנת 1973 קבע הראשון לציון, הרב עובדיה יוסף, כי "יהודים המה".
בני "הפלשמורה" הם צאצאים של בני קהילת "ביתא ישראל" אשר בכורח המציאות, ומסיבות כלכליות עזבו את המסורת הדתית של "ביתא ישראל" ולמעשה נהגו כגויים הנוצרים בסביבה, והקסים וזקני העדה ראו בהם כמי שאינם שייכים, "לא משלנו", בשל חטאיהם.
חוק השבות קובע זכאות עלייה ליהודי ולבני משפחה של יהודי.
סעיף 4ב. מגדיר "יהודי"- מי שנולד לאם יהודיה או שנתגייר, והוא אינו בין דת אחרת.. סעיף 4א. קובע כי הזכויות של יהודי מוקנות גם לילד ולנכד של יהודי, לבן זוג של יהודי ולבן זוג של ילד ושל נכד של יהודי ; להוציא אדם שהיה יהודי והמיר דתו מרצון.
בעיית הפלשמורה וזכאותם לעלייה התעוררה זמן קצר לפני "מבצע שלמה" (מאי 1991), כאשר כמה אלפים מבני הפלשמורה הגיעו לאדיס אבבה במטרה לעלות לישראל יחד עם כעשרים אלף נפש מבני ביתא ישראל שהגיעו מהכפרים.
כאמור הקסים וזקני העדה ראו בהם אז "לא משלנו" ועל כן מבחינה משפטית נחשבו כ-"בני דת אחרת" ו/או כמי "שהמירו דתם מרצון", לעניין זכאותם לעלייה לישראל לפי חוק השבות. יצוין, שקודם ל"מבצע שלמה" לא נעשתה הבחנה ורבים מבני הפלשמורה עלו עם משפחותיהם לישראל.
מבחינת ההלכה היהודית הם נחשבים ל"ישראל שחטא" ואף על פי כן "ישראל הוא".
גם במסורת של "ביתא ישראל" הייתה דרך לשוב לקהילה לאחר חרטה וטהרה על ידי הקסים – אב מעניש את בנו וסולח, אלוהים אף הוא העניש אותם וסלח להם. ואכן בחודשי ההמתנה באדיס אבבה השיבו הקסים כ-300 משפחות ליהדות.
ערב "מבצע שלמה" ביקשו הראשונים לציון, הרב עובדיה יוסף והרב מרדכי אליהו, מראש הממשלה יצחק שמיר, לצרף את בני הפלשמורה שהיו באדיס אבבה למבצע, בציינם שהם נחשבים ליהודים. אולם ההחלטה שנתקבלה בפועל על-ידי גורמי העלייה הייתה שלא להעלותם למטוסים. כך נותרו בריכוז באדיס אביבה כאלפיים נפשות בעוד שקרוביהם, כ- 15,000 נפש, המריאו לישראל.
לאחר "מבצע שלמה", נוכחו העולים לדעת שחוק השבות לא עושה אבחנה בין יהודים שומרי מצוות לאחרים ואף מזכה לעלייה גם גויים גמורים שהם רק קרובי משפחה מכוח בן ונכד של יהודי. בעקבות כך גבר הלחץ הציבורי מצד בני העדה להעלות את קרוביהם. באוגוסט 1991 קבעה ועדה ממשלתית, בראשות אליקים רובינשטיין (כיום שופט בית משפט העליון), שיש לפעול לשיבתם ליהדות באתיופיה ולאחר מכן להעלותם כיהודים. החלטה זו לא התממשה.
בשנת 1993 קבעה הממשלה שיש להעלותם על בסיס איחוד משפחות, בקריטריונים מוגדרים מראש ומצומצמים ביותר: הורים, ילדים ובני זוג הפרודים בין אתיופיה לישראל, לפי חוק הכניסה לישראל המסמיך את שר הפנים לתת להם מעמד של תושבי קבע. לאחר שעלו ארצה ועברו הליך של שיבה ליהדות בישראל ("גיור לחומרא") לפי הנחיות הרבנות הראשית, אף אושרה להם אזרחות ישראלית לפי חוק האזרחות, כולל זכויות קליטה מיוחדים שוות ערך לעולים לפי חוק השבות.


החידה הגדולה

לאורך כל השנים, מאז "מבצע שלמה", עלתה השאלה מהו מספר בני הפלשמורה שנותרו באתיופיה וכן כיצד מבחינים בינם לבין אתיופים נוכרים.
לצורך כך נערך בשנת 1999, ביזמת עמותות ציבוריות בארץ ומחו"ל ובמימונם, מפקד על ידי צוותים שהגיעו מישראל, שהונחו ותודרכו על-ידי חברים מתנדבים בוועדת היגוי בראשותי (המכונה "מפקד אפרתי").
מטרת המפקד הייתה להעמיד בפני הרשויות המוסמכות בממשלה, ובפני שגרירות ישראל באתיופיה מאגר ממוחשב של נתוני מרשם מפורטים ומעודכנים אודות שארית משפחות יהודי אתיופיה.
בעקבות המפקד נמצא שניתן בהחלט, בעזרת הזקנים ובתחקיר יסודי, לזהות מיהו מזרע "ביתא ישראל" ומי לא. מספר המתפקדים הסתכם ב- 26,196 נפש (לא כולל את יהודי קוארה שהוכרו כזכאי שבות). בדיקת הנתונים הראו שלמעלה משמונים אחוזים מהמתפקדים הם צאצאים לאם יהודיה.
בנובמבר 2002 יצא לאתיופיה הרב שלמה עמר, כיום הראשון לציון הרב הראשי לישראל, לביקור באתיופיה, אליו הצטרפו: הרב יוסף הדנה, הרב הראשי של יהודי אתיופיה, ואנכי. מטרת הנסיעה הייתה לערוך בדיקה נוספת ולכתוב חוות דעת. הרב עמר הגיע למסקנה ברורה שבני הפלשמורה הם יהודים גמורים והמליץ שתיעשה בדיקה חוזרת על-ידי מומחים (שליחי עלייה פקידי משרד הפנים ורבנים מבני העדה) כדי להעלות את אלה שנולדו מאם יהודיה, לגיירם לחומרא, כדי לבטל כל ספק, וזאת לאחר שילמדו ענייני היהדות באולפנים המיוחדים.


תפילה ומסורת

יצוין כי בכל שנות שהותם במחנות באדיס אבבה ובגונדר למדו, אנשי הפלשמורה, אורח חיים של תפילות ומסורת יהודית, וכך גם בתקופת קליטתם בישראל ועד להשלמת למודם והליך גיורם לפי הנחיות הרבנות הראשית.
בהסתמך על חוות דעת זו החליטה הממשלה, בפבראור 2003, כי "צאצאיהם של יהודי אתיופיה מצד אמותיהם המבקשים לשוב ליהדותם, יוכלו להיכנס לישראל על פי חוק הכניסה לישראל, על מנת לשוב כאן ליהדות באופן רשמי ולהתערות מחדש בעם היהודי". משרד הפנים ונציג הרבנות הראשית הונחו להתחיל לאלתר להשלים בדיקת מוצאם של כל הממתינים בהתאם.
במסמך נוסף של הראשון לציון, שנשלח לראש הממשלה דאז, אריאל שרון, הבהיר הרב הראשי לישראל "שבני הפלשמורה הנמצאים במחנות (באתיופיה) הם יהודים גמורים בלא ספק ומצווה רבה לזרז את ביצוע החלטת הממשלה...ויפה שעה אחת קודם. לבדוק ולהעלות כל אלה שנולדו מאם יהודיה".
בפועל עד היום טרם הושלמה הבדיקה היסודית של כל הממתינים בגונדר והממשלה, בהחלטה מיום 10/3/2005, עוד צמצמה את מכסת הזכאים לכ-13,000 נפש בלבד וקבעה שיש רשימה סגורה שאין להוסיף עליה. בהתאם להחלטה זו יש להעלותם לישראל עד סוף 2007 ועם השלמת הבאתם ארצה של כל בני הפלשמורה, יסגרו המחנות באתיופיה.


מבקר המדינה מתערב

ב-21/11/2007 נתבקש מבקר המדינה על-ידי ועדת הכנסת לענייני ביקורת המדינה להכין חוות דעת בנושא יישום החלטות הממשלה על העלאת שארית יהודי אתיופיה לארץ. המבקר בדק, ולאחר ביקור באתיופיה במרס 2008 הגיע למסקנה, "שקיימים באתיופיה כיום יותר מ-3,000 נפש מבני הפלשמורה שזכאותם לעליה טעונה בדיקה". המבקר המליץ לקבוע שלושה תנאים לביצוע הבדיקה: האחד שהמבקשים הם או משפחתם יגישו בקשה להעלותם ארצה, השני שהמבקשים נכללו בנתוני "מפקד אפרתי"( מנובמבר 1999 ). השלישי, עמידה במבחן שנקבע בהחלטת הממשלה מפברואר 2003. דהיינו שיוכח שהם צאצאים של יהודי אתיופיה מצד אמותיהם (חוות הדעת נמסרה לועדת הכנסת בספטמבר 2003).
המבקר אף צטט בחוות דעתו את המלצת בג"ץ מינואר 2008, לפיה תיטיב הממשלה "אם תשקול לאפשר בדיקת זכאות של מבקשים נוספים, אף מבין אלה שאינם כלולים ברשימת הפוטנציאל הקיימת (רשימה שהוכנה ע"י משרד הפנים ב-2001-2 ומנתה 17,1880 נפש בלבד), כדי לבחור מתוכם מועמדים לעליה בעלי זכאות.. הדבר ייתן מענה לרחשי ליבם של בני קהילת יוצאי אתיופיה, הכמהים להתאחד עם קרוביהם".
עד היום עלו לישראל כ – 30,000 נפש השייכים לפלשמורה. הם שבו ליהדות ונקלטים כיהודים וישראלים לכל דבר.
עתה מן הדין והצדק לעשות מאמץ מיוחד לבדוק את יתרת האנשים, שהם צאצאים ליהודי אתיופיה מצד אימותיהם וממתינים לעלייה בגונדר וחיים כבר מספר שנים באורח חיים יהודי לכל דבר (ומספרם יותר מ-3000 נפש, לפי מסקנת מבקר המדינה), ולאפשר להם להגיש את הבקשה לעלייה לישראל, ולערוך את הבדיקה לזכאותם על פי החלטת הממשלה מפברואר 2003, ויפה שעה אחת קודם.