עורך : ברוך מאירי
 

"כלב השמירה"?
התקשורת שכחה מזמן את תפקידה

שמואל שנהר 

בדרך להשגת רייטינג גבוה, הערוצים מצפצפים על הבקרה של הרשות השנייה ומשדרים דקות פרסום בכמות העולה על המותר בחוק, ואילו הערוץ הראשון, הציבורי, המתפרנס מתשלום האגרה שוכח את תפקידו כ"כלב השמירה" של הדמוקרטיה ונמנע, למשל, משידור סרטו המרתק של מיקי רוזנטל על משפחת עופר, שבמהותו הוא סרט על היחסים בין הון לשלטון. זאת בשל החשש מהתנגשות עם משפחה בעלת כוח כלכלי רב.

למאמר במלואו...
         -------------------------------------------------------------------------

התקשורת כעורק חיים של הדמוקרטיה

פרופ' יחיאל לימור 

  "אמצעי התקשורת הם עורק חיוני במרקם החיים הדמוקרטיים. לאזרח הקטן במדינה הדמוקרטית יש זכות-חובה חשובה: להצביע. וכדי לקיים את הזכות הזו חייבים האזרחים להיות מצוידים במטענים רחבים של מידע. אמצעי התקשורת הם אלו האוספים את המידע ומפיצים אותו, ובכך מאפשרים לאזרחים לדעת מה קורה סביבם ולהבין זאת. כל פגיעה באמצעי התקשורת – ואין צורך לשוב ולהזכיר זאת – פירושה פגיעה בעורקי המידע והפרשנות, כמו גם פגיעה בשוק החופשי של הדעות והרעיונות".

למאמר במלואו...
         -------------------------------------------------------------------------

הערוץ הראשון אינו שפוט של פוליטיקאים

ראיין : ברוך מאירי 

לראיון המלא...
         -------------------------------------------------------------------------

התקשורת והשלטון בישראל – יחסים ייחודיים

דניאל בן-סימון 

למאמר במלואו...
         -------------------------------------------------------------------------

המראה והמשתקף מתוכה

ענת סרגוסטי 

  "למרבה הצער התקשורת אינה אוהבת לקיים דיונים ולהציב מראות ולבדוק את המקומות הקשים. למרבה הצער התקשורת יודעת הרבה יותר טוב לבקר אחרים ולנעוץ שיניים במערכות שלטון שאינן מתפקדות כהלכה מאשר להסתכל בבית פנימה. אבל אי אפשר לצעוק צעקה על מה שקרה לפני חודשים אחדים בעכו, בלי לבדוק את עצמנו פנימה. אי אפשר לצפות שיהיה שילוב עמוק של קבוצות מיעוט בתוך הרוב, בלי לעשות מאמץ מכוון, בלי לנקוט עמדה, בלי לקחת אחריות. כי זה גם בידינו"...

למאמר במלואו...
         -------------------------------------------------------------------------

מותו של עיתון, משל ונמשל

יצחק מאיר 

  "למן היום בו למדו אדוני העיתונות הכתובה, או המשודרת, או המוקרנת, או גם זו שברשת שהציבור מסכים לא להיות עוד מטרה אליה פונה הכותב, אלא האמצעי המפרנס אותם, מתמעטים והולכים הסיכויים לקיים עיתון הרואה בשירות הציבור את חובתו הראשונה. הוא לא יכול להתקיים לא מן התפוצה ולכן גם לא מן הפרסומת, ורק נס בעידן בו כבר אין ניסים בעולם ימציא לו תומך לשם שמים".

למאמר במלואו...
         -------------------------------------------------------------------------

רייטינג, כסף – רק לא מציאות

חיים שיבי

  "כמה עולה להוציא צוות כתב-צלם לפינה נידחת בפריפריה. למה לא כדאי להוציא צוות כזה מפני שהסיפור שהוא יביא לא ישעשע איש. כמה שווה להשקיע במשכורתו של "כוכב" שמיתג את עצמו כסלבריטאי – כמה אין להשקיע בסתם רפורטר שכל תפקידו הוא להביא עובדות באמינות ובאובייקטיביות מלאה.
"ואין לי חצי נחמה בכך שגלי האח הגדול, הישרדות וגלגל המזל- הגיעו אלינו מארץ האפשרויות שלפתע הפכו מוגבלות, מארה"ב"...

למאמר במלואו...
         -------------------------------------------------------------------------

 מכתב גלוי לשר התקשורת

כבוד שר התקשורת מר אריאל אטיאס,

השיח הציבורי סביב "האח הגדול" וסביב תכניות הריאליטי למיניהן, חשף סוגיה תרבותית ותקשורתית חשובה מאין כמוה. למשרד התקשורת ולמועצת הכבלים והלווין יש אחריות לתכנים המשודרים ויש נגיעה לעמידה של ערוצי השידור בתנאי הזיכיון, ועל כן אני פונה אליכם מתוך דאגה אמיתית.
אגודת הסופרים העברים עוקבת בחרדה אחר התכנים המשודרים בערוצי הטלוויזיה השונים – ובאמצעותכם אני פונה לממשלת ישראל להקים ועדה לבדיקת דרכם של ערוצי השידור ורידוד התכנים והערכים הפוגע באושיות התרבות הישראלית.

אגודת הסופרים הישראלית רואה בדאגה את ההשתלטות של תכניות ריאליטי שטחיות על סדר היום הלאומי ועל נפשו של הדור הצעיר. לכולנו אחריות כבדה לעיצוב הזהות התרבותית שלנו ואנו פונים לראשי המפלגות ולמעצבי דעת הקהל להיאבק מחדש על פניה של החברה הישראלית: יש להעמיד במרכז סדרי העדיפויות רק שיקולים הקשורים בעיצובה של חברה, בעיצובו של הדור הצעיר.
ראוי ששרי ממשלת ישראל וכל איגודי היוצרים לא ירפו מן הנושא לרגע: אל נמעיט באחריות שלנו לנעשה, אל נמעיט בערך הצופים ובזכות שלהם לקבל יותר - ואל נעשה הנחות לערוצי השידור והתקשורת. יש לדרוש מכל ערוצי השידור להגביה את הרף, להוסיף יותר תרבות, יותר יצירות מעמיקות, דרמות מקוריות, תכניות תרבות שיתנו רב שיח על המתחולל בשדה היצירה ואמנות . אפשר לנתב את תשומת הלב הציבורית לתרבות ולמורשת: ונקודה שאסור לשכוח: לתת יותר זמן שידור לפריפריה, להפוך את הספרות והשירה לחלק מסדר היום הציבורי שלנו.
אנו פונים לשרי הממשלה ולמעצבי דעת הקהל: אל תתנו לזכיינים למכור לכם "סל תרבות" שעיקרו לחם ושעשועים, אל תסכימו יותר לתכניות אירוח שכל כולן אירוח של סלבריטאים לשעה, דוגמנים, שחקנים, קוסמים וכדורגלנים. מגיע לכולנו הרבה יותר מזה. דרשו מכל זכיין לשלב אנשי רוח, אמנים וסופרים, פתחו את הלבבות ליותר משדרים הנוגעים בשאלות של תוכן, של תרבות, אמונה וזהות.
יהיה זה לכבוד לכל ערוץ שידור אם נוכל לטעום פניני שירה עברית בין רצועות השידור השונות, פסוקי תנ"ך ופיוטים בין התכניות, וכמובן לאפשר לצופים להתענג על יותר דרמה עברית.
כבוד שר התקשורת מר אריאל אטיאס, אנו פונים אליך כמי שידוע במחויבותו לתכנים ערכיים ולחשיבותה של הרוח ושל היהדות. אנו פונים בחרדה למועצת הכבלים והלוויין וכל לכל חברי ההנהלה בערוצי השידור השונים. הוכיחו לנו שאתם "מעצבי תרבות". זוהי חובתנו כלפי ילדינו, כלפי הדור הבא.

בלפור חקק, יו"ר
אגודת הסופרים העברים  

עיתונאי הצמרת התבצרו בבתיהם על כנס העיתונאים באילת – מבט שונה

אריה אבנרי

  "לא התרשמתי שהאבחון החמור שלי גרם לזעזוע בקרב מאות הנוכחים ברב השיח. על השחיתות מזמן חדלתי להתפעל ממחיאות כפיים. משום מה היה נדמה לי שנותני הטון בכנס התקשורת היו דווקא עיתונאים לשעבר וכל מיני מי ומי ולמה ומדוע שבאו להתחכך עם עצמם, אך נעדרו ממנו שורה ארוכה של עיתונאי צמרת שהעדיפו להתבצר בבתיהם".

למאמר במלואו...
         -------------------------------------------------------------------------

ונחתום בשיר

אמיר דנציגר

שיר העדרים לארץ כנען

וְיָרוֹק סַבִיב הָעֶמְק
כָּאן בְּאֶרֶץ כְּנַעַן
וְזוֹהֵר זוֹהֵר הַשֶמֶש
וּמֵנִיב כּל צִיץ קַטַן

וְהַמַים צְלוּלִים וּמְפַכְפְּכִים
וְיַבוֹאוֹ, יָבוֹאוֹ עָדַרִים
וְיִשְתוּ יִשְתוּ הַמַים
יִלְגְמוּ הֵם לִרְוַויַה

יַרוּו הֵם צִימְאוֹנַם
וְחֶרֵש יִשְֹרוֹר הַס דוּמַם
וְהַרוֹעֵה אוֹתָם יוֹבִיל
בֵּין כּל פִינָה נִידָחַת וּשְבִיל

וּשְעַת בֵּין הָעַרְבַּיִים
תְמָלֵא אֵת הָשַמַיִים
וְיָגִילוּ שְמֵי הָפַז
בִּנִיצוֹצוֹת בּוֹהַקִים שֶל רַז

עֵת תִשְקַע תִשְקַע הָשֶמֵש
יַחְזְרוּ הֵם לְמִשְכַּנַם
וְיַשִיבוּ שִיר יָשַן
אוֹתוֹ לְאֶרֶץ כְּנָעִן

מנחם מ' פאלק

מַתְכּוֹן אוּלְטִימָטִיבִי

קוּם עִם שַׁחַר
רְחַץ הֵיטֵב אֶת כֵּלֶיךָ הָאִישִׁיִּים
שְׁפֹךְ עֲלֵיהֶם קֹרֶט מֵהַדָּבָר הַמְּבֻשָּׂם הַהוּא
הוֹצֵא מֵהַקְפָּאָה חָמֵשׁ אוּנְקְיוֹת שֶׁל מַצָּב רוּחַ טוֹב
הוֹסֵף עֲלֵיהֶם שָׁלוֹשׁ קֻבִּיּוֹת שֶׁל שׁוֹקוֹלָד ־
אַחַת, פַּרְפַּר לָבָן בִּקְרֶם שְׁקֵדִים עַל שׁוֹקוֹלָד לָבָן,
שְׁנִיָּה, עַרְמוֹנֵי לוּז בִּשְׁתֵּי שְׁכָבוֹת קְרֶם אֱגוֹזִים
בִּגְלִימַת שׁוֹקוֹלָד מָרִיר
וְעוֹד אַחַת, אַיְירִישְׁ קְרִים לָבָן מְמֻלָּא קְרֶם נוּגַט
וְהִנֵּה אַתָּה מוּכָן לַשָּׁלָב הַבָּא.

קַח חֲמִשִּׁים גְּרָם מַצַּב רוּחַ
הוֹסֵף מֵאָה גְּרָם יְצִירָתִיּוּת
עוֹד מֵאָה גְּרָם רֶגֶשׁ
שִׁבְעִים גְּרָם עֲדִינוּת
עַרְבֵּב הֵיטֵב כְּדֵי לִמְנֹעַ גּוּשִׁים בִּלְתִּי רְצוּיִים
קַח מְלוֹא כַּף רַכּוּת
פַּזֵּר מֵעַל אַבְקַת כּוֹכָבִים וּפֵרוּרֵי יָרֵחַ
בְּחַשׁ וְהַמְתֵּן לְמִידַת הַסְּמִיכוּת הָרְצוּיָה.

אֱסֹף אֶת נְסִיכָתְךָ
קַבֵּל אֶת פָּנֶיהָ בִּנְשִׁיקָה מְרַפְרֶפֶת
הַנָּח עַל רֹאשָׁהּ זֵר חֲלוֹמוֹת יְרַקְרַקִּים וּכְחֻלִּים
בְּקַצֶּפֶת עֲטוּיָה שִׁיר הַשִּׁירִים
חַבֵּק אֶת מָתְנֶיהָ
הַנָּח עַל צַוָּארָהּ הֶעָדִין צָעִיף שָׁקוּף
בַּעַל שׁוּלַיִם רְקוּמִים סִיבֵי זָהָב
עֲנֹד עַל יָדָהּ צָמִיד תּוֹאֵם
הוֹבֵל אוֹתָהּ לְחֶדֶר מוּאָר נֵרוֹת רֵיחָנִיִּים
בְּמִסְעָדָה מֻסְתֶּרֶת בִּרְחוֹב צְדָדִי
שָׁם הַשֶּׁף וְעוֹזְרָיו מְחַדְּשִׁים עִנּוּגֵי חֵךְ מִידֵי עֶרֶב
תֵּהָנוּ מִכָּל מוּצָר וּמִכָּל טַעַם לִשְׁנִיּוֹת אֲרֻכּוֹת אֲרֻכּוֹת...

לְאַחַר שִׂיחָה חֲרִישִׁית בְּקוֹל עָמֹק הָעוֹלֶה
יָשָׁר מִן הַלֵּב וּלְמַטָּה מִמֶּנּוּ
כַּסֵּה אוֹתָהּ בִּגְלִימָה מְלֵאַת מַחְמָאוֹת
הַבֵּט בָּהּ בָּעֵינַיִם מַבְרִיקוֹת
וְעָלוּ לַחֶדֶר הַמַּלְכוּתִי
לְהַשְׁלָמַת הַקִּנּוּחַ
עַד עוֹד מוֹעֵד חָדָשׁ.

כָּעֵת לֹא נוֹתַר לְךָ אֶלָּא
לִקְנוֹת מִסְפָּר חֲבִילוֹת נוֹסָפוֹת שֶׁל יְצִירָתִיּוּת
אוֹ לָמוּת
עִם חִיּוּךְ מָרוּחַ עַל פָּנֶיךָ
חִיּוּךְ
שֶׁדָּבָר
לֹא יַצְלִיחַ
לִמְחוֹת אוֹתוֹ
לְעוֹלָם.