שותפות גורל בין האדם לאליל

פרופ' עליזה שנהר 

  "תהליך ההתפוררות של השותפויות המסורתיות מצביע על הסכנות התרבותיות- החברתיות, כי אם הפרט מתייחס אל כלל העולם האנושי שמחוצה לו כאל מערכת- על אפוטרופסית, והוא נתון כל הזמן לעצמו בלבד, לתחושה בלתי פוסקת, שאין הוא מקבל מן העולם את המגיע לו וסיפוקיו אינם מתמלאים- סופו שיצליח להגשים את עצמו רק בחריגה ברורה מנורמות הכלל. כמו הקבוצות האנרכיסטיות ינסה לכפות על העולם להשלים עם היומרות שלו במאבק שווא אחר העמידה העצמית הטוטאלית"...

למאמר במלואו...
         -------------------------------------------------------------------------

ונחתום בשיר 
       

רוני סומק

הערת שוליים לפואמה הפדגוגית

אַחֲרֵי שֶׁאִמָּא שֶׁל ש' סִפְּרָה שֶׁבְּנָהּ נִשְׁפַּךְ עַל דֶּלְפֵּק בָּר
לְיַד הַיָּם בְּתֵל-אָבִיב הֶחְלִיטָה הַיּוֹעֶצֶת לְהַזְהִיר.
הִיא מִלְּאָה מַבְחֵנָה אַחַת בְּווֹדְקָה, אֶת הַשְּׁנִיָּה בְּמַיִם
וְנָתְנָה לִשְׁתֵּי תּוֹלָעִים לָצוּף שָׁם. הָרִאשׁוֹנָה מֵתָה אַחֲרֵי
כַּמָּה דַּקּוֹת וְהַשְּׁנִיָּה הִמְשִׁיכָה לִשְׂחוֹת.
כְּשֶׁשָּׁאֲלָה מָה הַמַּסְקָנָה עָנָה ש' שֶׁבִּטְנָם שֶׁל
שׁוֹתֵי הַוּוֹדְקָה רֵיקָה מתּוֹלָעִים.
אַחֲרֵי שֶׁי' שָֹם צְפַרְדֵּעַ בִּמְגֵרַת הַשֻּׁלְחָן
שֶׁל הַמּוֹרָה לְסִפְרוּת הִפְסִיקוּ לְסַפֵּר אַגָדוֹת
עַל נְסִיכִים מְכֻשָּׁפִים.
אַחֲרֵי שֶׁס' הֶחְבִּיאָה בְּתַחְתּוֹנֶיהָ פְּתָקִים
עִם סִפּוּר יַחֲסָהּ שֶׁל אַנְטִיגוֹנָה לְהֵימוֹן
לֹא הִרְשׁוּ לַבָּנוֹת לָשֶׁבֶת בַּבְּחִינוֹת
בְּמִכְנָסַיִם קְצָרִים.
אַחֲרֵי שָׁנִים ש' מוֹכֵר דֶּלֶק בַּתַּחֲנָה שֶׁאָבִיו הֵקִים
וּמְחַלֵּק עִתּוֹן לְמִי שֶׁמְּמַלֵּא בְּיוֹתֵר מִשְּׁמוֹנִים שְׁקָלִים,
י' תּוֹפֵר שִׂמְלוֹת כַּלָּה,
ס' הִתְחַתְּנָה עִם הַיֶּלֶד הֲכִי טוֹב בַּכִּתָּה וַאֲנִי מְשַׁעֵר
שֶׁתַּחְתּוֹנֶיהָ רֵיקִים מִפְּתָקִים יְוָנִיִּים.

הוֹ תַּלְמִידִים, סַרְגְּלֵי פְּלַסְטִיק בְּקַלְמְרֵי בַּד,
עֶפְרוֹנוֹת מְכֻרְסְמֵי רֹאשׁ וְכִתְמֵי חֲלֻדָּה עַל רַגְלֵי מְחוּגָה.
אֲנִי עֲדַיִן מוֹדֵד אֶת עֳבִי הַמִּלִּים שֶׁאַתֶּם כּוֹלְאִים
בִּלְבָבוֹת מְקֻשְׁקָשִׁים עַל הַסֶּנְטִימֶטְרִים הַיְּרֻקִּים
בְּשֻׁלְחַן בֵּית הַסֵּפֶר.

יצחק מאיר

הָלְכָה מוֹרָתִי לְעוֹלָמָהּ


הָלְכָה מוֹרָתִי לְעוֹלָמָהּ,
הָלְכָהּ לַמָּקוֹם אֲשֶׁר מִמֶּנּוּ הִיא בָּאָה.
לְשָם הִיא שָׁבָה וְשָׁם הִיא עַכְשָׁו
מוֹרָתִי בִּמְעוֹנָהּ, עוֹלָמִים.
בֵּין עוֹלָמָהּ לְבֵין עוֹלָמָהּ
הָיְתָה מוֹרָתִי בְּעוֹלָמִי וּבְעוֹלַם
הַרְבֵּה יְלָדִים וְהַרְבֵּה יְלָדוֹת
שֶׁנִּקְרוּ עַל דַּרְכָּהּ הַקְּצָרָה מִשֵּׂאת
בֵּין עוֹלָמָהּ אֲשֶׁר מִמִנּוּ הִיא בָּאָה
לְבֵין עוֹלָמָהּ שֶׁהִמְתִּין לְשׁוּבָהּ.
מַה שֶּׁאָמַרְתִּי אֵינוֹ מְסֻבָּךְ;
פָּשׁוּט הוּא, וֶאֱמֶת לְהַפְלִיא.

אֵינֶנִּי זוֹכֵר מַה לָּמַדְתִּי מִפִּיהָ;
לָמַדְתִּי הַכֹּלֹ, לֹא זֶה וְעוֹד זֶה,
לֹא מַה שֶּׁשּׁוֹזְרִים וּמוֹנִים וּפוֹרְטִים.
הַכֹּל זֶה הָאוֹת הָאַחָת, הַקּוֹבַעַת
שְׁקוּפָה כִּרְסִיס אֵגֶל טַל יַהֲלוֹמִי
אוֹתָהּ שֶׁעוֹשָׂה הֲבָרוֹת עִם הַדַּעַת
אוֹתָהּ שֶׁכְּתוּבָה רַק בֵּינָהּ לְבֵינִי,
אוּלַי .
וְאוּלַי לֹא הָיָה עוֹלָמִי
נִפְתָּח לִרְוָחָה לְנַחֲלֵי עוֹלָמָהּ
לוּלֵי נָתַן לִי אֵלִי אֶת הָאוֹת
שֶׁבּוֹ הִצְפִּין אֶת הַהֵד הָעוֹנֶה לְהֵדוֹ
שֶׁל מַנְעוּל הַסְּתָרִים לְגַנָּהּ הַנָּעוּל
וַאֲנִי לֹא יָדַעְתִּי אֲפִלּוּ.
זֶה כָּךְ הַמּוֹרִים שֶׁמּוֹצְאִים תַּלְמִידִים
שֶׁמּוֹצְאִים מוֹרִים שֶׁאֵינָם מְלַמְּדִים
אֶלָּא אֶת דִּקְדּוּק הָאוֹת הָאַחָת
שֶׁאֵין לָהּ דִּקְדּוּק זוּלָתִי הַדִּקְדּוּק
שֶׁנָּתַן לִשְׁנֵיהֶם אֱלוֹהִים.
מַה שֶּׁאָמַרְתִּי אֵינוֹ מְסֻבָּךְ;
פָּשׁוּט הוּא, וֶאֱמֶת לְהַפְלִיא.

כָּרוּ אֶת קִבְרָהּ בְּהָרֵי הַגִּלְבּוֹעַ,
רָם וְרָחוֹק מִן הָעִיר אֲשֶׁר בָּהּ טָוְתָה
בַּשְּׁתִי וּבָעֶרֶב שֶׁלָּהּ אֶת חַיֶּיהָ.
כָּכָה צִוְּתָה.
הַמָּקוֹם שָׁם, גָּבוֹהַּ,
הָיָה מְקוֹם- כָּל-רְכוּשָׁהּ.
הִיא הָיְתָה חֲסוּכָה מִבָּנִים,
זֶה הִדְמִיעַ אוֹתָהּ בִּלְבָבָהּ בִּנְעוּרֶיהָ,
הָיָה לִשְׁכוֹל בַּחֲצִי יָמֶיהָ,
וּבְזִקְנוּתָהּ – הַשְׁלָמָה לְמַפְרֵעַ.
וְאָז בָּהִלּוּךְ הַשָּׁקֵט הַזֶּה
עַל רְצִיף הַיָּמִים הַנִּגְמָר לוֹ תָּמִיד
אָמְרָה הִיא לְאִישָׁהּ וְאִישָׁהּ אָמַר לָהּ
נַעֲלֶה עַל הָהָר
וְנִבְנֶה שָׁמָה בַּיִת
לַחֲסוּכֵי אַהֲבַת אָב וָאֵם
שֶׁאֵין בֵּינֵיהֶם לְבֵינֵינוּ נִימֵי
קִשּׁוּרִים כָּלְשֶהֶם, שֶׁאֵינֶנּוּ יוֹדְעִים
תַּוֵּי פְּנֵיהֶם, אִישׁוֹנֵי עֵינֵיהֶם,
וְאֶת קוֹלוֹתֵיהֶם מֵעוֹלָם לֹא שָׁמַעְנוּ
וְכָל שֶׁלְּעוֹלָם לֹא נִקַּח עִם לֶכְתֵּנוּ
מִכָּאן לַמָּקוֹם שֶׁאֵלָיו שָׁם נָשׁוּב
יִהְיֶה לַיְלָדִים
וּלְמִי שֶׁיּוֹדֵעַ
לִנְשֹׁם בְּאָזְנֵיהֶם 'אֲהוּבִים'.
וְכַאֲשֶׁר
הֵם יִשְׁמְעוּ וְהֵם יַאֲמִינוּ
נִשְׁכַּב וְנִשְׁתֹּק כָּאן בֵּינוֹת לַסְּלָעִים.
כָּךְ הָיָה.

מוֹרָתִי בִּקְהַל תַּלְמִידֶיהָ
יָדְעָה אֶת כָּל אוֹתִיּוֹת שְׁמוֹתֵיהֶם
אֶחָד אֶל אֶחָד, לִפְנַי וְלִפְנִים,
אֲבָל מוֹרָתִי לֹא חָיְתָה בַּעֲבוּרָם.
מוֹרָתִי חָיְתָה בַּעֲבוּר מוֹרוּתָהּ
וּמֵתָה בִּמְלֹא הֶעְדֵּר הוֹרוּתָהּ
שְׁלֵמָה כְּבַזֶּלֶת הָהָר.
מַה שֶּׁאָמַרְתִּי אֵינוֹ מְסֻבָּךְ;
פָּשׁוּט הוּא, וֶאֱמֶת לְהַפְלִיא.

מְעַטִּים מִשֵּׂאת הָיוּ הַיָּמִים
שֶׁעָשְׂתָה מוֹרָתִי בְּעוֹלָמֵנוּ הַזֶּה.
עַל פִּי הַבְּרִיּוֹת הֶאֱרִיכָה יָמִים
כִּי זֶה כָּךְ הַבְּרִיּוֹת,
אִם זָקַנְתָּ תִּשְׁכַּחְנָה
כִּי אֵין בַּזְּמַן שֶׁאֵין לוֹ רֵאשִׁית
וְאַחֲרִית חַיִּים אֲרֻכִּים בִּכְלָל
וְאֵין בַּנִּמְצָא מִי שֶׁמֵת שְׂבַע יָמִים
אֶלָּא מוּל הַמֵּת שֶׁכָּבָה בְּפִתְאוֹם
וּבַמֶּה זֶה נֶחְשָׁב?
סִפַּרְתִּי לְמִי מֵרֵעַי כִּי נָטַלְתִּי
שָׁעָה יוֹם אֶחָד וְהָלַכְתִּי אֶל בֵּית
מוֹרָתִי, שֶׁהָיְתָה לְאַלְמָנָה, לְבַקְּרָהּ,
וְהוּא לְתֻמּוֹ הִתְמִיהַּ מִיָּד
פִּלְאֵי פְּלָאִים, הִיא עוֹד בַּחַיִּים?
מָתַי נִסְתַּלְּקָה מוֹרָתִי מֵחַיָּיו?
מוֹרִים לֹא מֵתִים יוֹם אֶחָד.
הֵם חַיִּים לִפְעָמִים רַק שָׁעָה.
לִפְעָמִים הֵם חַיִּים שָׁנָה אוֹ אַרְבַּע,
לְעִתִּים יוֹתֵר, עַד שֶׁשְּׁמָם נִשְׁכָּח
וְאוֹבֵד בֵּין שׁוּרוֹת הַסִּפּוּר הַנִּמְחָק
שֶׁל הַתְּמוֹל הַשִּׁלְשׁוֹם הַדּוֹהִים עַל הַגְּוִיל
אֲשֶׁר בּוֹ כְּתוּבִים דִּבְרֵי הַיָּמִים,
אוֹתָם הַמּוֹרִים כָּךְ, אוֹתָם הֵם עַצְמָם
אֵינָם מֵתִים יוֹם אֶחָד
וְיֵשׁ מוֹרִים שֶׁחַיִּים לְעוֹלָם
וְאֵינָם
מֵתִים גַּם אַחֲרֵי בּוֹא מוֹתָם.
מַה שֶּׁאָמַרְתִּי אֵינוֹ מְסֻבָּךְ;
פָּשׁוּט הוּא, וֶאֱמֶת לְהַפְלִיא.

חַדְרָהּ הָיָה אוֹר.
לֹא הָיְתָה בּו זִקְנה.
סְפָרִים. קְרִיאָה, לֹא עִיּוּן, פִּסְלוֹנִים
מֵאֵי וּמִשָּם בִּמְסוֹף מַסָּעוֹת
שֶׁכְּבָר תַּמּוּ מִזְּמַן.
תְּמוּנוֹת אֲחָדוֹת,
כִּתַּת יְלָדִים, הִיא בָּרֹאשׁ, צְעִירָה,
נְטִיעוֹת טוּ בִּשְׁבָט, הִיא חוֹפֶרֶת גֻּמָּה,
אַחָת הוּא וְהִיא מְטַיְּלִים עַל הַחוֹף
וְהָרוּחַ אָבִיב בִּשְׂעָרָהּ.
קַנְקַן מַהְבִּיל. שְׁנֵי סְפָלִים לְבָנִים
עַל מַגָּשׁ, קַעֲרַת עֻגִּיּוֹת קְטַנָּה.
יוֹשֶׁבֶת. מוֹזֶגֶת. צָמִיד מֻכְסָף
עַל פֶּרֶק יָדָהּ הָרוֹעֶדֶת קִמְעָה,
צוֹחֶקֶת אוֹמֶרֶת אֲנִי זְקֵנָה,
לֹא נוֹרָא, שְׂמֵחָה שֶׁבָּאתָ הֵנָּה
פֵּרוּשׁ לְ'גִּילוּ בִּרְעָדָה'.
שְׁטֻיּוֹת. סַפֵּר מַה קּוֹרֶה.
אִשְׁתְּךָ, שְׁלוֹמָהּ. בְּנוֹתֶיךָ, שְׁלוֹמָן,
מַה לָּמְדוּ מֶה הָיוּ, לְמִי הֵן נִשְּׂאוּ,
כְּבָר יָלְדוּ לְךָ נְכָדִים, יָפֶה.
בָּרֵךְ אֶת הַשֵּׁם.
תֵּדַע הֲלֹא כֵן
לְבָרֵךְ אֶת הַשֵׁם,
גַּם אַתָּה כְּבָר אֵינְךָ
לֹא יֶלֶד לֹא נַעַר לֹא עֶלֶם יַלְדִּי...
לֹא אָמַרְתִּי דָּבָר, מֶה הָיִיתִי אוֹמֵר
'הָפוּךְ עַל הָפוּך הִנָּךְ כֹּה מְשֻׁעֲשַׁעַת
כֹּה מְשֻׁעֲשַׁעַת הִנָּךְ מוֹרָתִי...' ?
לֵאָה? תְּמוּנָה. לֹא תַּכִּיר. כְּנֶגְדָּהּ
תְּמוּנָה בְּטִיּוּל הַכִּתָּה בְּתָשָׁ'ח.
שָׂרָה. הִנֵּה פָּנֶיהָ כִּתְמוֹל,
וּתְמוֹל כְּבָר חָלַף לוֹ מִזְּמַן וְאֵין כְּלוּם
הַיּוֹם הַדּוֹמֶה כְּהוּא זֶה לָאֶתְמוֹל.
גִּדְעוֹן. הוּא רוֹפֵא. הִנֵּה הוּא וּבָנָיו
וְאִשְׁתּוֹ. בְּבֵיתוֹ בִּנְיוּ יוֹרְק כִּמְדֻמֶּה.
פִּרְחָח. כְּמוֹ זֶה שֶׁשָּכַחְתִּי אֶת שְׁמוֹ
וְסָלַחְתִּי גַּם לוֹ, מָתוֹק, וְנוֹכֵל.
הֲדַסָּה. נֶאֱמָנָה. בָּאָה כָּל שָׁנָה.
כּוֹתֶבֶת לְיוֹם הוּלַדְתִּי. הֲתֵדַע
אֵינֶנִּי מוֹנָה כַּמָּה מִכְתָּבִים
שֶׁכָּתְבָה לִי לְיוֹם הוּלַדְתִּי שְׁמוּרִים
עִמִּי פֶּן אֵדַע
כִּי זָקַנְתִּי מְאוֹד וְסוֹד שֶׁכָּזֶה
אֵין אָדָם מְגַלֶּה אֶלָּא בְּשָעָה
שֶׁאֵין שׁוֹלְחִים עוֹד לְיוֹם הוּלַדְתּוֹ
מִכְתָּב
כִּי אֵינֶנּוּ
וְגַם הֲדַסֶּה
לֹא שׁוֹלַחַת יוֹתֵר
שׁוּם מִכְתָּב.
שָׁתַקְתִּי.
אָמְרָה אֲנִי עֲיֵפָה.
דִּבַּרְנוּ הַרְבֵּה עַל מַה שֶּׁהָיָה
וַאֲפִלּוּ עַל מַה שֶׁיִּהְיֶה.
לֵךְ לְשָׁלוֹם.
לֹא קַמְתִּי מִיָּד.
לֹא דִּבַּרְנוּ בִּכְלָל.
לּא עַל מַה שֶּׁהָיָה
לֹא עַל מַה שֶּׁיִּהְיֶה
וְאָמַרְנוּ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה.
מַה שֶּׁאָמַרְתִּי אֵינוֹ מְסֻבָּךְ;
פָּשׁוּט הוּא, וֶאֱמֶת לְהַפְלִיא.

הָלַכְתִּי לִי אָז בָּרְחוֹב וְהִבַּטְתִּי סְבִיבִי,
הָעוֹלָם עוֹד הָיָה עוֹלָמִי
אַךְ כְּבָר לֹא הָיָה עוֹלָמָהּ.
הִיא הָלְכָה
מִמֶּנּוּ בְּטֶרֶם תָּמוּת
וַאֲנִי לֹא הָיִיתִי אֶצְלָהּ אֶלָּא
לְרֶגַע קָסוּם שֶׁל פְּרִידָה
שֶׁאֵין בּוֹ דָּבָר שֶׁאֵינֶנּוּ דּוֹמֶה
לְכָל הָרְגָעִים שֶׁהָיוּ וְנוֹתְרוּ
כְּמוֹ הַטִּפּוֹת שֶׁל גֶּשֶׁם יוֹרֵד
שֶׁאֵין בֵּינֵיהֶן וְלוּ אַחָת שֶׁאֵינָהּ
דּוֹמָה לְכָל הַטִּפּוֹת זוּלָתָהּ.

הִיא הָלְכָה לְפָנַי תְּמִירָה. לְבוּשָׁה
כֻּתֹּנֶת שֶׁל קַיִץ פְּשׁוּטָה וּצְנוּעָה,
חֲצָאִית בְּהִירָה, סַנְדָּלִים שְׁחוֹרִים,
פָּנִים שֶׁל עֵינַיִם טוֹבוֹת וּלְסָתוֹת
נְחוּשׁוֹת וּשְׂפָתַיִם דַּקּוֹת נְכוֹנוֹת
לִשְׁתֹּק וְלוֹמַר וְלִרְמֹז וּלְצַפּוֹת
לַדִּבּוּר שֶׁמִּמּוּל בְטֶרֶם תִּהְיֶינָה
נָעוֹת בִּקְלִילוּת נִנּוֹחָה וּבְטוּחָה.

הִיא לֹא בָּאָה מִכָּאן. הִיא הָיְתָה אַגָּדָה.
אָמְרוּ כִּי הָיְתָה
קְצִינָה בְּחֵילוֹ שֶׁל הוֹד מַלְכוּתוֹ
וְנִצְּחָה לְבַדָּהּ מִלְחָמוֹת אֲלוּמוֹת.
לֹא כֵן, אָמְרוּ , מֵהֹדּוּ בָּאָה
לְשָׁם בָּרְחָה מֵאֵיזוֹ עֲיָרָה
שֶׁבָּהּ הָיְתָה לִצְנִינִים כִּי הָיְתָה חֲכָמָה
יוֹתֵר מִכָּל לַמְדָנֵי הַשּׁוּרָה.
אֲחֵרִים סִפְּרוּ כִּי הִיא סוֹד, וְאֵין אִישׁ
בָּעוֹלָם יוֹדֵעַ מֵאַיִן בֵּיתָהּ
וְאָבִיהָ נָסִיךְ וְאִמָּהּ בַּת מַלְכָּה
מִזֶּרַע מַלְכוּת בֵּית דָּוִיד שֶׁאָבְדוּ
בְּיַעַר אֶחָד שֶׁבָּהֶם הִסְתַּתְּרוּ
בַּיּוֹם בּוֹ נוֹדַע כִּי הָיוּ יְהוּדִים.

הִיא הָלְכָה לְפָנַי בָּרְחוֹב הַהוּא
וְכָל הַכִּתָּה הָלְכָה גַּם הִיא
סָמוּךְ אַחֲרֶיהָ וַאֲנִי גַּם אֲנִי
הָלַכְתִּי עִמָּהּ בְּתוֹכָהּ
וְקָשַבְתִּי הֵיטֵב לְמַה שֶּׁאָמְרָה
וְאֵינֶנִּי זוֹכֵר, חַיַּי, מָה אָמְרָה,
אַחָת רַק אֶזְכֹּר
כִּי אֵין בָּעוֹלָם
מוֹרָה שֶׁהָיְתָה מוֹרָה כְּמוֹתָהּ
וּלְבוּשָׁהּ כִּלְבוּשָׁהּ
וּפָנֶיהָ כִּפְנֵי
פָּנֶיהָ שֶׁלָּהּ
וְקוֹלָהּ כְּקוֹלָהּ
וּמַה שֶּׁאָמְרָה
לֹא אָמְרוּ מֵעוֹלָם
וְעַד הָעוֹלָם
פָּשׁוּט הוּא, וֶאֱמֶת לְהַפְלִיא.

כוכב יאיר 15.08.08
טו באב התשס'ח

הניקוד: הדסה שפירא, טירת-צבי (בני-ברק),