מה מונע דמוקרטיה השתתפותית - אפקטיבית בישראל ?
על הדמוקרטיה הישראלית המקרטעת

פרופ' גבי שפר 

  אנחנו לא מחדשים דבר כאשר אנו חוזרים על הטענה המובנת והמורגשת על ידי רבים יותר ויותר בישראל, שהדמוקרטיה הישראלית רעועה ומקרטעת לחלוטין. אבל, צודקים כל אלה המרגישים כך. הדמוקרטיה ישראלית היא פורמאלית בלבד. למעשה, אין זו דמוקרטיה של ממש – כיוון שהיא איננה דמוקרטיה ייצוגית של ממש, והיא דמוקרטיה שאיננה ליברלית.
זו איננה דמוקרטיה ליברלית, מאחר ואזרחי ישראל אינם הריבון האמיתי, ומשום שיש יחידים וקבוצות רבות (כגון: הנשים, הפלשתינאים הישראליים למיניהם, האתיופים, וחלק מהעולים מרוסיה), שאינם נהנים כלל ועיקר מהזכויות האישיות והקבוצתיות שמצפים שדמוקרטיה ליברלית תעניק לחבריה. גם עניין הייצוגיות הוא בעייתי מאד בישראל בגלל מספר סיבות:
א. ישנה ביקורת ציבורית קשה ביותר על כל המוסדות הפוליטיים, דבר המתבטא בדירוג הנמוך מאוד של מוסדות הפוליטיים בישראל בסקרי דעת הקהל.
ב. מספר המצביעים בבחירות ברמה הארצית והמקומית הולכים וקטנים. האדישות וחוסר העניין בפוליטיקה הולכים ומתגברים.
ג. המוסדות המייצגים – המפלגות, הכנסת והממשלה - מתנהלים בדרך שאינה תואמת כל רעיון דמוקרטי.
ומעל לכל, רוב האזרחים בישראל הם חסרי השפעה על קביעת המדיניות, על קבלת החלטות בעלות עניין ציבורי ועל ביצוען – אלה הן הליבה של הפוליטיקה. בהקשר הזה, גם הטענות לפיהן כל אזרחי ישראל – על פי התפישה הדמוקרטית היסודית – הם הריבון האמתי, יכולים להשפיע ומשפיעים באמצעות אמצעי התקשורת לסוגיה, העיתונות, האינטרנט והארגונים החברתיים הבלתי ממשלתיים, אינן נכונות בעליל.
כדי להתגבר על כל החולאים הממאירים הללו, למרות ביקורות בלתי מבוססות, יש הכרח לאמץ את הרעיונות של הדמוקרטיה ההשתתפותית ולהפוך את הדמוקרטיה הישראלית לכזו.
אפתח באפיון קצר של הדמוקרטיה ההשתתפותית ואתמקד בשני מכשולים עיקריים המפריעים מאד, לדעתי, למימוש הצורך ההכרחי בדמוקרטיה השתתפותית בישראל, לאור מצבה הרעוע של השיטה הדמוקרטית הקיימת בישראל.

על הדמוקרטיה ההשתתפותית
מקור רעיון שיתוף האזרחים הלכה-למעשה בתהליכי קביעת המדיניות, וקבלת ההחלטות איננו חדש. מקורו עוד בדמוקרטיה היוונית הישירה. שם גובש הרעיון והמעשה בצורך והאפשרות, להעביר הרבה מההכרעות בענייני מדיניות הציבור לידי האזרחים, שהם, כאמור, לפי התפישה הבסיסית ביותר של המשטר הדמוקרטי, הריבון האמיתי, ולא הפרלמנטים והממשלות, כפי שפוליטיקאים רבים חושבים ומבצעים.

זאת ועוד: התפישה ההשתתפותית קושרת את תפיסת הדמוקרטיה לעקרונות המוסר. יתר על כן, התפישה ההשתתפותית תובעת הבטחת השוויוניות במישור החברתי והפוליטי, וזאת מבחינת העצמה, ההשפעה והגישה למוקדי ההכרעות. התביעה היא לשוויוניות מוחשית, שתשחרר את האזרחים מתחושת התסכול והניכור. הדרישה היא להשתתפות מתמדת של האזרחים בתהליך הפוליטי. לפי תפיסה זו דמוקרטיה אפקטיבית מתבססת על אימון באזרחים, בתבונתם ובשיקול דעתם, ולא במיקוד העוצמה בידי פוליטיקאים ובירוקרטים מעטים. תפישה דמוקרטית שואפת לפתח את הפרט, ומאמינה שעל-ידי ההשתתפות בשלטון יעוצבו אנשים טובים יותר.

בתקופה המודרנית, גם הגישה הליברלית (אבל לא הניאו-ליברלית), שהעמידה במרכז את כיבוד זכויות האזרחים, תרמה לגיבוש התפישה ההשתתפותית בכך שטענה כי רק באמצעות היכולת להשפיע על המדיניות וביצועה יובטחו הזכויות הבסיסיות של האזרחים. גם התפישות הרדיקליות והסוציאל-דמוקרטיות, שהופיעו בסוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20, ושביקשו להבטיח שהדמוקרטיה אכן תהיה שלטון העם, שיש להרחיבו לתחומים חברתיים וכלכליים, הלכו ותפשו מקום חיוני במציאות ובחשיבה של הוגים שונים.
הוגים אלה טענו כי אדישות המונית ואי השתתפות בתהליכי קביעת המדיניות מעידה על ייאושם של האזרחים ממצב שבו שלטון המעטים זוכה ללגיטימציה דמוקרטית ונחשב "שלטון העם", ועל ייאוש מכול אפשרות לדמוקרטיזציה של המערכת הפוליטית.

נכון שהתפתחותה של המדינה המודרנית, המתאפיינת באוכלוסייה הולכת וגדלה, מצד אחד, ובתהליכי קבלת החלטות מרובים ומסובכים, מצד שני, הפחיתה את האפשרויות המעשיות לממש את רעיון הדמוקרטיה השתתפותית. למרות זאת, מדינות כמו שווייץ וכמו ערים שונות בארה"ב, מקיימים עד היום מסורת של דמוקרטיה השתתפותית, הבאה לידי ביטוי במשאלי עם ובקירוב האזרחים לתהליכי קביעת מדיניות.



המכשולים העיקריים בדרך לדמוקרטיה השתתפותית בישראל
באחד הימים דפדפתי בעיתוני סוף השבוע ומצאתי בהם את הכותרות הבאות: "ההון הוא השלטון," וכן "הקשר בין הון לשלטון הוא בריא ונכון." הכותרת הראשונה הייתה של מאמר שדיווח על שחיתות, לכאורה, של בעלי הון שונים הקשורים לפוליטיקאים. הכותרת השנייה היא ציטוט מדברי בעל הון שקיים קשר הדוק מאד עם הצמרת הפוליטית הישראלית הבכירה ביותר, והקשור גם עתה לפוליטיקאים בכירים שייתכן שיתפשו מקום מרכזי מאד בממשלות ישראל הבאות. אותו אדם מכובד הוסיף ואמר כי לגבי דידו "הבירוקרטיה הישראלית היא לא משהו שאי אפשר לחיות איתו".

הכותרות והציטוטים הללו מובאים כאן רק כדוגמאות. ומי שמכיר בעלי הון ופוליטיקאים ובירוקרטים בכירים מאד יודע שזו הרוח הנושבת בחוגים הקובעים הלכה למעשה את מצבם של המדינה ושל רוב אזרחיה.

למעשה, אלה הם דווקא שניים מההיבטים הלא בריאים והלא נכונים ביותר של הדמוקרטיה הישראלית המקרטעת מאד ממילא. ובהקשר זה חשוב להבין כי מצבן של המערכת הפוליטית והדמוקרטיה הישראלית הוא בכי רע לאו דווקא רק בגלל ריבוי המפלגות, או בגלל חילופי הממשלות התכופים בישראל, או בגלל השחיתות וההתנהגות הבלתי חוקית של הפוליטיקאים החשובים. בנוסף לכל הגורמים האלה, מצבה הרעוע של הדמוקרטיה הישראלית הוא גם בגלל שני ההיבטים הנ"ל – "הון ושלטון" ועצמת הבירוקרטיה הבכירה, שבעלי ההון נהנים גם מהקשרים אתם. שני גורמים אלה פוגעים מאד ביכולת של הציבור הרחב להשפיע על המערכת הפוליטית, ובכך הם מגבירים את הצורך החיוני בהנהגת דמוקרטיה השתתפותית אפקטיבית ובלתי פורמאלית בישראל.

ידוע היטב לכל כי בעקבות השינויים מרחיקי הלכת בכלכלה הישראלית החל מראשית שנות ה-80 ישנו, כידוע, ריכוז הון אדיר בידי מספר קטן של ישראלים. נכון שלא רק אותן עשר או חמש עשרה המשפחות העשירות ביותר מחזיקות בהון עתק וביכולת השפעה. עכשיו יש רבים בישראל, ובכללם אנשים צעירים מאד, שצברו וצוברים הון לא מבוטל מצד אחד, וקשורים היטב עם בכירי המערכת הפוליטית ועם הבירוקרטים הבכירים, מצד שני. לכן לא מקרה הוא שהדברים האלה גרמו, וממשיכים לגרום, לאימוץ הגישה הניאו-ליברלית הטאצ'ריסטית והרייגניסטית במלואה. אימוץ הגישה הזו לא רק על ידי בעלי ההון אלא גם על ידי הפוליטיקאים הבכירים, למעשה מכל המפלגות בישראל, כולל ראשי מפלגת העבודה ואפילו כמה מראשי מר"צ, גרמה למותה המוחלט כמעט של מדינת הרווחה הישראלית. היעלמה של התפישה, החשיבה והמעשה של מדינת רווחה מתוקנת הביאה לפערים העצומים בין השכבות העשירות והעניות, להיעלמותה ההדרגתית של שכבת הביניים בישראל, ולבעיות חמורות ביותר במערכות החינוך, הבריאות והרווחה.

ההתפתחות הזו, הנתמכת מסיבות מובנות, בידי בעלי ההון השונים, היא בחזקת מכה קשה לא רק לשכבות המצוקה אלא גם לדמוקרטיה הישראלית כולה. זאת לא מעט בגין העובדה שמי שברוב הדמוקרטיות המתוקנות נושאים על כתפיהם את המשטרים המתוקנים האלה הם בני מעמד הביניים וכן בני המעמדות החלשות. וכאשר מעמד הביניים הזה הולך ונעלם, ואנשיו או "עולים מדרגה" ומשתייכים לבעלי ההון, או שהם "יורדים מדרגה" ומצטרפים לאוכלוסיות החלשות, כל אלה מאבדים מעניינם בפוליטיקה, ומאפשרים לבעלי ההון ולפוליטיקאים ולבירוקרטים הקשורים אתם לעשות ככל העולה על רוחם ולנהל את הדברים לנוחיותם ולרווחיהם.

ובהקשר הזה, הדבר החשוב ביותר הוא שלמעשה בתנאים הנוכחיים רוב אזרחי ישראל מניחים את קביעת המדיניות וקבלת ההחלטות לפוליטיקאים ולבירוקרטים הבכירים, הקשורים בטבורם, כאמור, לבעלי ההון. ובעת ובעונה אחת רוב האזרחים מתפללים ומצפים "למנהיג חזק," כמו אריאל שרון, שרק, בלשון המעטה, לא נפגע מקשריו עם בעלי ההון, אלא רק הרוויח מהם. וגם בעלי ההון הקשורים לפוליטיקאים ברמה הזו לא סבלו מכך. לעומת זאת, כאמור, בדמוקרטיה אמיתית – שהיא הדמוקרטיה ההשתתפותית - מצויה זכות קביעת המדיניות וקבלת ההחלטות החשובות בידי כלל האזרחים ולא בידי בעלי הון ופוליטיקאים ובירוקרטים בכירים מעטים.

גם "החיים עם הבירוקרטיה הישראלית" הפכו להיות כמעט בלתי נסבלים בישראל. די ברור שבעלי ההון מסתדרים היטב מאד גם עם הבירוקרטים, שחלקם מצפים לקבל משרות בעלות הכנסות שמנות אחרי תום שרותם במוסדות השלטון בישראל, ואכן הם מקבלים אותן. מאידך גיסא, ושוב מנקודת הראות של מירב האזרחים בישראל, הבירוקרטיה על כל דרגותיה ועל כל פניה היא בלתי נסבלת היום. על הזלזול, הסחבת והטיפול הבעייתי מאין כמוהו המופגן על ידי רוב הבירוקרטים כלפי רובו של "עמך" אין צורך לחזור כאן.

אבל, לא פחות חשובה העובדה כי רוב ההחלטות בענייני הציבור מתקבלות לא על ידי הפוליטיקאים הנבחרים אלא על ידי הפקידות הממשלתית. על מעמדם המיוחד והעוצמה הגדולה של פקידי משרד האוצר ואנשי מערכת הביטחון נכתב כבר הרבה. אולם, מעטים בלבד מבינים שעוצמתם איננה מתיישבת עם עקרונות הדמוקרטיה ועם האינטרסים האמיתיים והחוקיים של הציבור הרחב.

המסקנות המתבקשות הן לדחות מכל וכל את הטיעונים לפיהן, "הקשר בין הון לשלטון הוא בריא ונכון," וכי "הבירוקרטיה הישראלית היא לא משהו שאי אפשר לחיות איתו." בנוסף על רפורמות חיוניות אחרות הנדרשות במערכות הפוליטית והממשלתית הישראלית יש הכרח לנתק את ההון מהשלטון ולהכפיף את הבירוקרטים לרוב הציבור הישראלי. זוהי המשמעות האמיתית של דמוקרטיה השתתפותית הנחוצה כל כך לדמוקרטיה הישראלית הפורמאלית הרעועה והמקרטעת.