הקדמת הבחירות –
לא אינטרסים של המדינה

אמנון לורך 

  החוק מאפשר, ברוב של 80 חברי כנסת לדחות מועד הבחירות, ממועדן החוקי, שהוא אחת לארבע שנים. הכנסת רשאית לעשות זאת רק כאשר קיימת סיבה אמתית – כמו במלחמת יום הכיפור, בה הוחלט לדחות מועד הבחירות. מצב הדברים אינו דומה לזה, שאנו מצויים בו כיום. תקופת הדחייה גם היא מוגבלת בזמן. דהיינו, ניתן לדחות את הבחירות רק לאותו משך תקופת המניעה.
היום לא עומדת בפנינו שאלת דחיית הבחירות ממועדן החוקי, שכן מדובר בבחירות שהוקדמו, כזכור, בעקבות החלטת ראש הממשלה, אהוד אולמרט, להגיש את התפטרותו לנשיא המדינה, מר שמעון פרס, אשר הטיל על ציפי לבני את מלאכת הרכבת הממשלה החדשה. ציפי לבני, כידוע, לא הצליחה במלאכת הרכבת ממשלה חדשה, ובעקבות כך החליטה הכנסת – ברוב רגיל – על פיזורה, וקבעה את ה-10 לפברואר השנה, כיום בו יתקיימו הבחירות לכנסת החדשה.

בניגוד לחוות דעתה של היועצת המשפטית של הכנסת, עוה"ד נורית אלשטיין, הכנסת רשאית ברוב רגיל לדחות מועד הבחירות. השינוי לגבי מועדי הבחירות קבוע בחוק יסוד: הכנסת, שהוא עיקרי ומסד לדמוקרטיה בהמדינה. חוק הבחירות הקיים הוא חוק רגיל, שאם מבטלים אותו, אזי הבחירות חוזרות למועדן המתוכנן והבריא: פעם בארבע שנים.
חברי הכנסת מצביעים על הקדמת בחירות, לצערי הרב, לא על פי האינטרסים של המדינה, אלא על פי האינטרסים של מפלגתם, וברוב המקרים גם בשל אינטרסים אישיים שלהם: "מה ייצא לי מזה?..."

נשאלת השאלה: מדוע המפלגות לא הסכימו לדחות את הבחירות אחרי שהחל המבצע בעזה ?
לביבי נתניהו הקדמת הבחירות הייתה בבחינת "הגשמת חזון". שכן, כך הוא מאמין, הקדמת הבחירות פועלת לטובתו. לגבי ציפי לבני, שלא הצליחה להרכיב ממשלה חדשה, הקדמת הבחירות הוא פגע רע. או אם תרצו אסון: היא עלולה לאבד את מקומה של מפלגתה, קדימה, כמפלגה מובילה. דבר שיאפשר לנשיא המדינה להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה החדשה, בתום הבחירות, על ביבי נתניהו.
ומה לגבי אהוד ברק ? מבצע "עופרת יצוקה" בעזה, עשה למנהיג מפלגת העבודה רק טוב. הסקרים האחרונים החמיאו לו, וככל שהשקט בדרום יישמר – כך עשויה מפלגת העבודה, אשר בראשה הוא עומד, להגדיל את מספר חברי הכנסת שלה, בכנסת הקרובה. ובאשר המפלגות "הקטנות": רובן לא התלהבו להקדים את הבחירות, אך השלימו עם ההחלטה. שכן, הקדמת הבחירות, או דחייתן, לא תשנה עבורן הרבה. דבר אחד כן מעיק עליהן: תקציב הבחירות. הן ערות לכך, שככל שזמן הבחירות יימשך, דבר שיצריך לפרסם יותר תעמולה, כך תיפגע קופתם המדולדלת בלאו הכי...
ברור דבר אחד: ככל שמועדי הבחירות לכנסת יוקדמו, פוגע הדבר בתקציב המדינה. בניגוד לארץ גדולה, כמו ארה"ב – בה מתקיימות בחירות פעם בארבע שנים – אצלנו בכל עת שהשלטון מקרטע מזדרזים ללכת לקלפי הגואל.
ולצערי הרב גרף אחוז המצביעים מראה, שאחוז ההולכים להצביע לכנסת הולך וקטן מדי בחירות. חוששני ש"המפלגה הגדולה" ביותר, בבחירות הקרובות, תהיה מפלגתם של ... הלא מצביעים. כשליש מהם לא ילכו להצביע. כלומר ארבעים מנדטים "ילכו לאיבוד".
הסיבות למספר המצביעים ההולך וקטן לכנסת הן רבות. העיקריות שבהן: לבוחרים קצה נפשם בחוסר השקיפות, מהעדר אידיאולוגיות, חוסר אנרגיה ורדידות של העולם הפוליטי.
השאלה היא, כמובן, מה ניתן לעשות ?
דבר ראשון הייתי משנה את שיטת גיוס הכספים על-ידי המפלגות ובמקביל את שיטת ה"פריימרס". תוצאות הבחירות בישראל, עד כמה שהדבר נשמע מוזר, מושפעות מאוד מתוצאות הבחירות הקודמות. זאת בשל החוק הקיים לפיו מפלגה המתמודדת בבחירות מקבלת מהמדינה כספים לתעמולת בחירות, על פי מספר חברי הכנסת שיש לה כיום. לפני הבחירות.
התוצאה: מפלגה חדשה הרוצה להתמודד בבחירות החדשות, אינה יכולה לחשוף עצמה במידה מספקת. מהסיבה הפשוטה: ברשותה אין מספיק כסף כדי לקיים תעמולת בחירות. כך שהמערכת הפוליטית, למעשה, מנציחה את עצמה. היא לא רוצה בשחקנים חדשים שיופיעו על מגרשה. אזכיר רק, שכל מפלגה בישראל מקבלת מקופת המדינה מקדמה של-600 אלף שקלים, לכל חבר כנסת, לצרכי מערכת הבחירות. סכום הגון ביותר כ"מקדמה". כאשר למפלגה מותר לקבל – רק מיחידים, כאלפיים שקלים מכל אחד, אין לה שום סיכוי להשיג תקציב סביר.

במפלגות עצמן קיימת שיטה דומה. הן, המפלגות, מכנות אותן "שיטת הפריימריס". כאן, לצערי הרב, דווקא לאלה שטוהר המידות אינו עומד בראש מעייניהם, מלאכת גיוס הכספים קלה יותר. זמינה יותר. בשל כך, הם נהנים מיתרון ברור על ישרי הדרך שבין הציבור הרוצים להתמודד בבחירות.
זאת לדאבון כולנו.

רשם: ברוך מאירי