לאנשים כמוני אין שום סיכוי בפוליטיקה

ראיין : ברוך מאירי 

  אלי עמיר, אחד הסופרים הבולטים בישראל, ניסה בעבר לרוץ לכנסת, מטעם מפלגת העבודה. אך כשל במשימתו. מהר מאוד הבין, שכוחו לא יעמוד לו מול מה שהוא מכנה "המאעכרים הפוליטיקאים".
"הרווחתי מכך דבר נפלא: כתיבתם של שני רומנים. 'יסמין', שזכה להצלחה גדולה ותורגם לשפות רבות, ורומן חדש האמור לצאת לאור בחודשים הקרובים". הוא מעודד.
הסופר אלי עמיר, לשעבר מנכ"ל עליית הנוער, מעורה היטב בחברה ובפוליטיקה הישראלית. את דעותיו בנושאים הללו ניתן לשמוע מדי שבוע ברשת ב' של 'קול ישראל', בצוותא עם חברת הכנסת לשעבר, גאולה כהן.
שמחתי כאשר ענה בחיוב לקיים איתו את הראיון החודשי, לכבוד 60 שנה למדינה ושנה להופעת עיתוננו: 'נ.צ.לדמוקרטיה'.


- כיצד היית מסכם לא רק 60 שנות קיום המדינה, אלא גם שישה עשורים של דמוקרטיה, וכיצד היא השפיעה על חיי היום-יום שלנו ?

  "הדמוקרטיה, בעצם קיומה היא משפיעה. קיומה של דמוקרטיה בישראל הוא הישג כביר למדינת ישראל. צריך לשמור עליה כעל בבת עינינו. ראשית זהו המשטר היחיד, על כל חסרונותיו, שיכול לקיים אותנו כחברה בישראל, ובמיוחד שהחברה הזאת היא חברת מהגרים מעשרות רבות של מדינות, עם תרבויות ומסורות שונות.
"שנית: יש לנו כאן מיעוט גדול מאוד של מוסלמים, דרוזים, נוצרים וצ'רקסים. זוהי מדינה רבת רבדים והדמוקרטיה היא סם החיים שלנו.
"נקודה מרכזית שצריך לזכור: מדינת ישראל קלטה שלושה וחצי מיליון מהגרים, שהגיעו אליה מארצות דיקטטוריות, ממזרח אירופה עם דיקטטורה קומוניסטית, וגם אנו, שהגענו מארצות האסלם, גם באנו ממשטרים של דיקטטורה ומונרכיות. כלומר: לא באנו ממסורת דמוקרטית, והדרך להתקיים יחד זו דמוקרטיה, חופש הביטוי וכמובן שמירת כוחה של מערכת המשפט וראשה בית משפט העליון".

 
- נגעת במערכת המשפט. מהו תנאי חשוב לשמירת עצמאותה של מערכת חשובה זו ?
 
  "תנאי גם לשמירתה של הדמוקרטיה הוא מעמדו העצמאי של בית משפט העליון והמערכת המשפטית ופרקליטות המדינה. ומבחינה הזאת האויב הכי גדול שקם למערכת הזאת הוא דווקא שר המשפטים, פרופ' פרידמן, שהוא בעיני מחרב ומהרס, אחוז דיבוק. הוא בא, פשוט להחליש ולפגוע במערכת המשפטית. במקום להתרכז בייעול המערכת והשגת משאבים עבורה, וגם בתיקונים. איני פוסל כל הצעה לתיקונים. אבל תיקונים אלו צריכים להיעשות בדיסקרטיות, ותוך תיאומים והסכמות עם מערכת המשפטית, ובראשם נשיאת ביית משפט העליון. ולא בהתקפות בכל יום שני וחמישי בכל כלי התקשורת על מערכת בתי המשפט.
"עד כדי כך, שהוא פגע בדימוי שלהם בעיני הציבור הישראלי. ממילא קיימים מתנגדים למערכת בתי המשפט. החרדים, לדוגמה, שרוצים להנהיג דין תורה. אבל ישנם, כמובן, גם ציבורים אחרים. אז אתה, כשר משפטים, נותן להם דלק ?"

 
- מה בכל זאת, מר עמיר, צריך לעשות כדי לשמור על הדמוקרטיה ?
 
  "כדי לשמור על הדמוקרטיה צריך בראש וראשונה לפעול במישור החינוכי. עוד מגיל הגן, ולהמשיך לאורך כל שנות הלימוד. וצריך לשמור כעל בבת עינינו על עצמאות השיפוטית, ועל מערכת האכיפה. זה בעיני המפתח".

 
- מה מונע מאתנו לעשות זאת ?
 
  "מערכת החינוך שלנו מפוצלת, מפולגת כל זרם עושה בה מה שהוא רוצה. לוקח את הכסף של המדינה. אין תוכנית ליבה. הפוליטיקאים פחדנים. יש להם שיקולים קואליציוניים. אילו הייתי שר חינוך, הייתי קובע תכנית ליבה, קובע מה שהמדינה רוצה שמערכת החינוך תעשה, והייתי כופה זאת על כל זרם. ומי שלא מוכן לעשות זאת, פשוט הייתי סוגר בפניו את הברז. מונע ממנו מלקבל כסף. הכסף בידי".

 
- האם הצלחת לעשות זאת בתפקידך, בעבר, כמנכ"ל עליית הנוער ?

 "בהחלט כן. החרדים לא רצו לקלוט נערים יוצאי אתיופיה למוסדותיהם. תגובתנו הייתה חד משמעית: לא שלחנו גם נערים אחרים למוסדות חרדים. הפסקתי, על-ידי כך, הזרמת מיליוני שקלים למוסדות הללו. קיבלתי איומים על חיי. באו בכירי החרדים כדי לשכנעני. לא הצליחו להזיז אותי מעמדתי הנוקשה. אתם מפלים אתיופים, אתם לא תקבלו פרוטה. חזרתי והדגשתי".

 
- ישנם כיום לא מעט אישים וגופים הקוראים לצמצם את הדמוקרטיה בישראל. הם מנמקים זאת, כמובן, ב"צרכי הביטחון"...

"לדמוקרטיה יש מחיר. ואת המחיר הזה אתה חייב לשלם. וכאשר אתה תתחיל להתפשר, אז היום אתה תתחיל ב-X ומחר אתה תגיע ל-Y. אין לזה סוף. כל קבוצה תתנגד למשהו ותיאבק למען משהו. אין לחברה הישראלית קונצנזוס. אין לה מרכז. האסון שלה שהיא איבדה את המרכז הפוליטי, האידיאולוגי, הערכי. זאת חברה מקוטבת עם הרבה מרכזים קטנים שקשה מאוד ללכדם סביב נושא מסוים. אפילו סביב מלחמה היא כבר לא מתלכדת.
"לכן חובה קדושה היא, לא להתחיל היום לצמצם את הדמוקרטיה. גם אם יש לפעמים דברים הנשמעים כצנינים בעיניהם. כמו ביטויים מפי אישים וקבוצות; איך מנצלים את הדמוקרטיה כדי לפגוע במדינה. אבל זה המחיר שאנחנו משלמים כדי שיהיה לנו משטר דמוקרטי כאן".