|
זה שנים הולכת וגוברת הביקורת על התהליך הדמוקרטי. העיקרון הבסיסי שלכל אזרח אמורה להיות השפעה שווה בעיצוב מדיניות בנושאים המשפיעים על גורלו, כגון בתחומי חינוך, בריאות ואיכות הסביבה – לא מתקיים הלכה למעשה. מחד יש לקבוצות לחץ קטנות עוצמה בלתי פרופורציונאלית לגודלם, מצד שני בעלי הון מציעים הטבות לקובעי המדיניות, למשל בתחום התכנון האורבאני, ומצד שלישי ישנה פקידות בירוקרטית, ולעיתים גם אטומה ששכחה שלמעשה המעסיק האמיתי שלה הוא ציבור משלמי המיסים1.
תהליכים אלה של מיעוט בעלי השררה, המחליטים בשביל האזרח מן השורה, גורמים גם לאדישות ואפטיה מצד הציבור הרחב, הרוב הדומם, אך המקטר. הדבר מתבטא באחוזי הצבעה הולכים ופוחתים, או הצבעת מחאה, כמו בבחירות הארציות האחרונות, בהם הצביעו צעירים רבים למפלגת הגמלאים.
למעשה המחוקק חש בעובדה שהוא יכול להתעלם מהציבור, פרט למועדי הבחירות, ואז הוא עלול לקדם הצעה פופוליסטית בעלות תקציבית גבוהה המשרתת רק קבוצות נבחרות. גם זרועות הביצוע תופסות את האזרח כמטרד שאפשר להתעלם ממנו.
תופעה זו אינה ייחודית לישראל, אלא קיימת במידה זו או אחרת בכל העולם המערבי הדמוקרטי, כולל במדינות עם מסורת ארוכת שנים של ממשל דמוקרטי.
חזרה לדמוקרטיה השתתפותית באמצעות מפגשי "כיכר העיירה" The 21st Century Town Meeting
בעשור האחרון קמו בחו"ל גופים וולונטריים, מוסדות ללא כוונות רווח (מלכ"רים) ששמו להם כייעוד לשפר את התהליך הדמוקרטי על ידי השתתפות רחבת היקף של ציבור האזרחים בנושאים הנוגעים לחייהם, בעיקר במישור המוניציפאלי.
במאמר זה אתאר את שיטת הפעולה של אחד הארגונים הללו הנקרא America Speaks. הרעיון המרכזי הוא לשוב לרעיון העתיק של הדמוקרטיה שנולד באתונה: אסיפות עם בכיכר העיר שם דן ציבור האזרחים החופשיים בסוגיות הנוגעות לו.
גם בארה"ב בתחילה דרכה נוהל ההליך הדמוקרטי בעיירות של מדינות ניו-אינגלד בשיטת ה- Town Meeting. הליך מעין זה היה אפשרי כאשר דובר במספרים קטנים, כמו למשל באסיפת הקיבוץ אצלנו. האתגר הוא איך לקיים תהליך שיתופי רחב היקף כאשר מדובר במאות ואלפי משתתפים.
גישת America Speaks מבוססת על שילוב של טכניקות מפסיכולוגיה חברתית וארגונית עם טכנולוגיה מיחשובית ואינטרנטית. ב 13 שנות קיומו ביצע הארגון עשרות פרויקטים, הן בארה"ב והן מחוצה לה, בהם נטלו חלק כ- 65,000 אזרחים2.
העקרונות לשיתוף אזרחים בדגם America Speaks
המודל שפותח הוא ייחודי בכמה מובנים: מספר האזרחים הנוטלים בו חלק – מכמאה אנשים עד לאלפים רבים; מיידיות האימפקט, ייצוגיות המשתתפים ותהליכי ביצוע, שאמורים להבטיח תוצאות קונקרטיות.
קיימים שבעה עקרונות ליבה המהווים את הבסיס לשיטת America Speaks:
1. הנושא שנבחר חייב להיות מספיק "בשל". משמעות הדבר שמפגש "כיכר העיירה נוסח המאה ה-21"3 נמצא בשלב שניתן לקבל החלטות ברות-ביצוע.
2. התהליך מנוהל באופן שבונה אמינות. התהליך חייב להיות נטול דעות מפלגתיות מוקדמות , פתוח ושקוף.
3. ייצוג המשתתפים חייב להיות מגוון - כל המגזרים שיושפעו מההחלטות שיתקבלו חייבים להיות מיוצגים, במיוחד האוכלוסיות החלשות.
4. יש ליצור אוירה של ביטחון פסיכולוגי במובן של דיאלוג הוגן, בו הקולות של האזרחים הפשוטים שוויים לאלה של בעלי המאה.
5. יש לתמוך בדיאלוג מושכל – בכך שהדיונים ילוו על ידי מנחים בעלי כישורים, ושלמשתתפים יסופקו חומרי רקע מעולים, נטולי דעות קדומות וישנה זמינות של מומחים הבקיאים בנושא.
6. חיוני להגיע להסכמה רחבה של ציבור המשתתפים – ההחלטות לביצוע צריכות לשקף בצורה ברורה את סדרי העדיפויות של מירב המשתתפים בתהליך.
7. יש לשמר ולתחזק את "קולות" האזרחים באמצעות מחויבות הגורמים הממסדיים האחראים ליישם את ההחלטות שהתקבלו, ולבנות מנגנונים של שיתוף שוטף של הציבור גם בנושאים נוספים.
התנהלות התהליך
תהליך "כיכר העיירה נוסח המאה העשרים" מתנהל באולם גדול בו מחולקים המשתתפים לקבוצות של כ- 12 משתתפים המייצגים מגזרים שונים, בעלי עניין בנושא שנבחר. טרם כינוס האנשים יש לקבל כמובן את הסכמתם של האחראים לקביעת מדיניות בנושא, להסכים לתהליך במובן של לכבד וליישם את ההחלטות שיתקבלו.
לכל קבוצה המתכנסת סביב שולחן עגול, יש מנחה אשר שתפקידו לסייע לזרימת דיאלוג פתוח ובונה בין המשתתפים. כל משתתף מצויד במחשב נישא, וקופסא עם כפתורים, באמצעותם הוא מצביע כאשר הוא נדרש לכך. כמו כן מקבל כל משתתף, מראש, חומרים אובייקטיביים, הנותנים חומר רקע והסברים לגבי הנושא הנדון. המחשבים מחוברים למחשב מרכזי ולמסך ענקי מרכזי. תהליך זה מאפשר בו זמנית דיונים פנים אל פנים בצורה חופשית ואינטימית בצוותים הקטנים, אך במקביל יכול המשתתף לקבל משוב מהצוותים האחרים באמצעות המסך הענקי.
באופן זה נוהלו מפגשי "כיכר העיירה המאה ה-21" עם עד 5,000 משתתפים בו-זמנית. הדיונים נערכים בדרך ככלל במשך יום שלם, אולם ישנם מקרים בהם הדיונים נמשכו על פני מספר מפגשים.
לאחרונה הורחבה הטכנולוגית ה- 21st Century Town Meeting על ידי קישור מפגשים, המתקיימים בו זמנית באזורים גיאוגרפים שונים, באמצעות האינטרנט ומסכי וידיאו ענקיים הממוקמים בכל אחד מהאולמות.
דוגמאות של פרויקטים
סיוע לשיקום מפרץ לואיזיאנה בעקבות ההוריקן
בנובמבר 2005 התקיים בשיטת America Speaks כנס לתכנון השיקום והבנייה מחדש של מפרץ לואיזיאנה, שם נשארו אלפי אנשים חסרי בית וחסרי קהילה לאחר הוריקן קתרינה וריטה. המשתתפים כללו נציגי הקהילות שנפגעו וכן אנשי מקצוע מתחומי התכנון ואנשי הממסד. הכנס ארך שלושה ימים רצופים, שבסופו חובר מסמך המסכם את העדפות המשתתפים. ב-1 בדצמבר אותה שנה אושר המסמך על ידי מושל המדינה והרשות לשיקום.
שיפור השירות הרפואי באנגליה
באוקטובר 2005 נוצרה שותפות בין מכון לחקר דעת קהל בבריטניה ו- Global Voices, הזרוע הבינלאומית של America Speaks לסייע בארגון והנחיית שיתוף הציבור על עתיד הרפואה הציבורית בבריטניה הגדולה. המפגש, בו נטלו חלק 1000 אנשים, נערך בחסות השירות הרפואי הלאומי, שודר ב- Web בזמן אמת, וקיבל כיסוי נרחב בערוצים שונים של ה-BBC. הדיונים יצרו מפת דרכים ברורה לשינוים נחוצים וקבלו את תמיכתו של ראש הממשלה דאז, טוני בלייר. התוצאות כללו, בין השאר, נכונות של השירות הרפואי לעבוד עם הרופאים על הארכת שעות הקבלה, שיפור נגישות מקומית למרכזים טיפוליים, שעות נוספות לעזרה ביתית למוגבלים פיזית, שליטה יותר גדולה של רופאים על תקציבים, ודגש יותר גדול על טיפול מניעתי.
שיקום כלכלת צפון מזרח אוהיו, ארה"ב
איזור צפון מזרח אוהיו סבל בשנת 2005 ממיתון כלכלי חריף: עם אוכלוסייה של ארבעה מיליון תושבי האזור פיגר בצמיחה. לערים כמו קליבלנד היה גרעון תקציבי חמור, והאוכלוסייה קטנה. להתמודדות עם אתגרים אלה America Speaks תכננה אחד מהדיונים הציבוריים רחבי היקף שאי פעם התקיימו. יוזמה זו התנהלה בשלושה שלבים, ממרץ 2005 ועד לסתיו 2006. בשלב הראשון כונסו 1,000 מנהיגים ו-3000 תושבים, לסדרה של סדנאות וראיונות על העוצמות, החולשות, והאתגרים של האזור. הרעיונות שעלו במפגשים אלה היוו בסיס למיפגשי "כיכר העיירה" עם 750 תושבים נוספים מ-15 המחוזות, שזיהו מה הן ההזדמנויות הקיימות. בתחילת 2006 שותפו כ-20,000 תושבים אחרים בדיונים, שהתקיימו בבתים פרטיים, בבתי ספר, בכנסיות, ובמרכזים קהילתיים. בשלב זה דורגו עדיפויות שנוצרו בשלב הקודם, ונערך סיעור מוחות על פתרונות אפשריים. בקיץ 2006 התקיים השלב הסופי בו השתתפו אלפי אנשים באמצעות פורומים שהתקיימו on-line, ומיפגש כיכר עיירה נוסף, להכריע בין החלופות השונות. הליך זה יצר בסוף 2006 מסמך עבודה לשיקום הכלכלי של צפון-מזרח אוהיו4.
סיכום: הרציונל והפרוגנוזה עבור ישראל
שיתוף תושבים בתהליך של דמוקרטיה השתתפותית עלול להיות תהליך ארוך ומייגע וההצלחה אינה מובטחת כלל. אולם בכל זאת ישנן חמש סיבות חשובות מדוע לקיימו בממשל דמוקרטי:
1. שיתוף אזרחים בעיצוב מדיניות ובקבלת החלטות עשוי להקטין קונפליקטים בין מגזרי האוכלוסיות השונות, להקטין את הניכור, ולהגדיל את הסולידאריות החברתית - תנאי לקיום חברה מתוקנת. תהליך השתתפותי מעין זה עשוי "להנמיך את הלהבות" בחברה מלאת שסעים כמו שלנו.
2. שיתוף אזרחים יכול להוביל להחלטות יותר איכותיות, מאחר והידע אינו רק נמצא אצל המומחים. לתושבים החיים את היום יום עשויה להיות תרומה משמעותית לעיצוב פתרונות יצירתיים וברי-קיימא.
3. מעורבות תושבים בונה אזרחות טובה, יכולות של דיאלוג בונה, הקשבה לזולת ומיומנויות בפתרון בעיות מורכבות.
4. מעורבות ושיתוף אזרחים מהווה ערך יסוד במשטר דמוקרטי.
5. שיתוף אזרחים מפתח קשרי אמון בין האזרחים לבין מוסדות המדינה, ועשוי להשפיע לטובה על עמדות פוליטיות והתנהגות אזרחית.
מה הסיכויים ליישום תהליך דמוקרטיה השתתפותית בשיטת America Speaks בישראל ?
התשובה היא לא פשוטה. כפי שפרופ' גבי שפר כתב במאמר אחר בירחון זה, וגם אני ציינתי זאת בפתיח, הדמוקרטיה הישראלית היא במצב רעוע, הן בגלל השליטה של מיעוט בעלי הון בכלכלה ובפוליטיקאים, והן בגלל המנטאליות הריכוזית של הפקידות. אך לדעתי גורמים אלה הן לא סיבות השורש. סיבות השורש נעוצות מהיעדר מסורת וחינוך להליכים דמוקרטיים בציבור הרחב, שמוצאו ברובו מארצות טוטליטריות. ציבורים אלו מעדיפים שליט ריכוזי, פטריארך נאור, שדואג לאינטרסים של "הילדים" שלו5 .
אני פחות בקיא במה שקורה במערב אירופה, אך כמי שחי בארה"ב במשך 12 שנה אני יכול להעיד מהיכרות קרובה, שבארה"ב הקשר בין הון ושלטון לא פחות מאשר בישראל. השוני הוא בחינוך שילדים בארה"ב מקבלים כבר בבית הספר העממי, לכבד את החוקה, לנהל דיונים ברוח דמוקרטית ותרבותית6.
הישועה כנראה לא תבוא ממערכת החינוך הפורמאלית שלנו. האלטרנטיבה המבטיחה ביותר נמצאת בעמותות ובמלכ"רים מהסוג של נ.צ. החוג לקידום הדמוקרטיה.
מומלץ שגופים אלה יסתייעו בידע ובכלים שנצברו בגורמים וולונטריים כמו Global Voices. רצוי להתחיל בפרויקטים ניסיוניים, עדיף ברמה מוניציפאלית עם ראש רשות נאור, ובהמשך להפיק לקחים ולמנף.
אם בדמוקרטיה חפצנו אין לנו את המותרות לוותר.
|
בטעינה...
